בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לדמיין מזרח תיכון ללא מדינה יהודית

מה היה קורה לולא השואה והקמת ישראל? בחזונו של הרומן "תל אביב", המציאות האלטרנטיבית אינה שונה בהרבה מזו שאנחנו מכירים

36תגובות

תל אביב

יאיר חסדיאל. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 255 עמ', 94 שקלים

כיצד היתה נראית ההיסטוריה אילו היו מתנקשים בחייו של היטלר ב־1935 והשואה לא היתה מתרחשת? זו נקודת המוצא של ההיסטוריה החלופית שחיבר יאיר חסדיאל. במרכזו של הרומן עומד סיפורו של המספר פבל היים (לשעבר רפאל היימליך), יהודי פולני שנפלט מחיקה החמים של האורתודוקסיה המיינסטרימית בשטעטל, וכעת הוא מתגורר בקרקוב, מתפרנס מסטטיסטיקות ספורט וממלא את ימיו במספרים ובמחשבות על מין (המובאות בספר בשפה המגלה טפחיים). כאלה הם חייו של הדתל"ש המחפש משמעות בעולם חסר משמעות.

ארכיון סטיבן ספילברג לזיכרון השואה

לצד העיסוק בחזרתו בשאלה מנהל הגיבור מערכת יחסים סבוכה עם אביו המזדקן ועם זיכרונות ילדותו, הכרוכים לבלי הפרד בשנים המכוננות שבהן נעדר האב מביתו. פרשת חיים זו מתוארת בספר ברגישות, ומצליחה לשקף את חוויותיו של נער מתבגר בקהילה חרדית שמרנית. אך נדמה כי היתה יכולה להתרחש גם במרחב שבין בני ברק לתל אביב בישראל בת זמננו. ייחודיותה של עלילת הרומן טמונה בבחירה למקם אותה בכל זאת במציאות היסטורית חלופית.

מדינת היהודים, על הקונפליקטים העקרוניים שהיא מקפלת בתוכה, כמו מזמינה מסעות ספרותיים אל היסטוריות חלופיות. בכוחם של מסעות כאלה להאיר צמתים מרכזיים מהעבר ולדון בשאלה אם מציאות אחרת היתה ואולי עודנה אפשרית. ואכן, כמה מדינות יהודיות חלופיות נכתבו בעשור האחרון ובהן: "איגוד השוטרים היידיים" של מייקל שייבון, הממקם את המדינה היהודית שאחרי השואה באלסקה, "אישראל" של נאוה סמל, השולח את היהודים לגרנד איילנד שליד מפלי הניאגרה בעקבות חזונו של היהודי האמריקאי מרדכי נוח, ו"הרצל אמר" של יואב אבני, המניח כי הצעת אוגנדה ניצחה בקונגרס הציוני השישי. למרות הפוטנציאל הטמון בז'אנר ויכולתו לאתגר את המוסכמות, נטייתם של ספרים אלה היא לשכפל באופן זה או אחר את המציאות הקיימת ובכך לחזק את ההזדהות עמה. הם מנחמים את הקוראים בכך שגם בנסיבות היסטוריות שונות, הילידים היו אותם ילידים.

"תל אביב" פונה לדרך שונה מעט מזו של ספרים אלה. הוא אינו מחיה חלום טריטוריאלי ישן, אלא קובע שהיטלר חוסל ב-1935, עוד לפני השואה; פלשתינה לא נהפכה למדינה יהודית אלא סופחה על ידי האו"ם לממלכת ירדן ההאשמית, וכתוצאה מכך היגרו רוב יהודיה בחזרה לאירופה. שאלות רבות העולות מיד אינן נענות בספר: כיצד נפתר המאבק העולמי בין הפאשיזם, הקומוניזם והקפיטליזם הליברלי? האם פרצה מלחמה קרה בין הגושים? האם עבר העולם תהליך דה־קולוניזציה? והאם המזרח התיכון ללא מדינה יהודית היה למקום יציב ודמוקרטי יותר? ייתכן כי שאלות אלה אינן מעניינו של הרומן, אך גם עניינים אחרים הנוגעים ללבה של המציאות ההיסטורית החלופית המתוארת אינם נידונים בו, ובעיקר שאלת מערכת היחסים בין היהודים לפולנים במדינה שהם חולקים.

מבין השיטין עולה תמונת מצב אידיאלית לכאורה. פולין, על פי עדותו של המספר, היתה למדינה המתפתחת והמשגשגת ביותר באירופה, והחברה היהודית מצליחה ותוססת בה. אך הרומן בוחר להיצמד לגבולותיו של הגטו היהודי ואינו מתאר דמויות לא־יהודיות, לא בפולין ולא בפלשתינה, למעט דמותה המעורפלת של איזו שיקסע פולנייה מסרסת, שהמספר מנהל איתה רומן. בכך נענה הספר לנטייה הבדלנית הרווחת בישראל, הרואה את ההיסטוריה היהודית כבועה הקיימת לעצמה, כאילו אפשר להבין אותה במנותק מתהליכים כלל עולמיים.

הגבולות הטריטוריאליים של הרומן מצויים בשני קטביו של הציר הציוני המיתי: מצד אחד השטעטל האולטימטיבית שבקצה העולם (אֶקוועלט) ומצד אחר תל אביב, העיר העברית הראשונה, החרבה ברובה במציאות של הרומן. השטעטל מיוצגת בספר בעיקר באמצעות דמותו של הרשי, התימני היחיד בעיירה, דתי צבוע, נכלולי, נואף ורודף בצע, שהגזענות שסבל בילדותו אמורה להצדיק את אופיו, אך למעשה היא הופכת אותו כמעט לסטריאוטיפ אנטישמי. תל אביב לעומתה מגולמת בדמותה של האשה הנוכחת בגוף שני בסיפור, רות, מושא אהבתו של המספר.

האידיאולוגיות היחידות הקיימות בעולם היהודי הזה הן האורתודוקסיה המיינסטרימית של השטעטל, שרידי הציונות וקבוצות מסוימות של מתבוללים. אין אנו שומעים על גורלו של אף אחד מהזרמים היהודיים שהתקיימו בפולין לפני המלחמה: בונדיסטים, פולקיסטים, אוטונומיסטים, טריטוריאליסטים או פולנים בני דת משה, ואף לא על תרבות יידיש, עברית או פולנית.

בסילוק הגורמים הללו נהיה הרומן חץ ציוני מכוון היטב, שכל כולו שלילת הגלות. הרומן מותח את עקרון שלילת הגלות הציוני ומביא אותו לאבסורד בניסוי מחשבתי מרתק. הוא מסיר מן השולחן את הטיעונים הנלווים לשלילת הגלות ומותיר אותה בטוהרתה.

הטענה ההישרדותית שבבסיס הציונות מסולקת בפשטות: השואה לא התרחשה, סטלין פנה בכיבושיו מזרחה, האנטישמיות אינה מאיימת והחיים היהודיים בפולין פורחים. גם הטענה בדבר חשיבותה של ריבונות לחיים היהודיים הופכת לא רלוונטית מפני שפלשתינה נשלטת בידי הממלכה ההאשמית. אפילו הממד החילוני המהפכני של הציונות נעלם כמעט לגמרי מהספר, ונדמה כי הציונות העומדת ברקע ההתרחשויות היא בעיקרה ציונות דתית, גם אם יש בה מרעיון "יהדות השרירים".

היסטוריה חלופית זו אינה יוצרת אפוא הזדמנות לספר סיפור שלם יותר של יהדות פולין על עולמה התרבותי המורכב; הרומן אינו מפרק את הדיכוטומיה בין הגלות לארץ ישראל, אלא דווקא מעצים אותה שבעתיים באמצעות האבסורד.

בתת־מודע של המספר רוחשת שלילת הגלות והופכת ממדיניות לאומית לעיקרון פסיכולוגי. היא נכרכת בעולמו החילוני הקר, בתחושה מציקה של מיניות פגומה ובמערכת היחסים הסבוכה שלו עם אביו. האב שנולד בפלשתינה וגלה ממנה בבגרותו מסמן בעיני המספר את האפשרות של מקום אחר. בצעירותו היה האב כוכב כדורסל אגדי בפלשתינה והתגלמות פיסית של יהדות השרירים הנורדואית.

המספר, המסרב בהתחלה לחשוב על פלשתינה, נשאב לבסוף אל האמונה כי באותה ארץ אבודה שאינה קיימת עוד נמצאת גאולת נפשו המיוסרת. נראה כי אין בכל העולם היהודי־פולני שום סיכוי לגאולה אישית, אין תרבות ואין אידאולוגיה, אין מקום לתיקון עולם ולשאיפות נעלות.

הכל מיטשטש ברקע הבולע־כל של השטעטל הארכיטיפית, ולעומתה ניצבת תל אביב החרבה במלוא זוהרה החלומי. גם כשהמספר מגיע בסופו של דבר לתל אביב ומגלה שיהדות השרירים אינה בדיוק מה שהיא נראית, אין בכך כדי לחבל באמונתו העזה בציונות שאחרי מות הציונות ובהיותה של תל אביב החרבה מקומו בעולם שאין לו בו מקום. סוף טוב הכל טוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו