בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה חשבו מבקרי "הארץ" על ספריהם של אורחי פסטיבל הסופרים בירושלים

רונית מטלון על ההומור והפיקחות של אנדרה אסימן, אילנה ברנשטיין על היצירה מעוררת ההשתאות של אריק ויאר ויוענה גונן על השפה הפואטית הייחודית של אחמד דני רמדאן. מקבץ ביקורות על ספרים שמחבריהם יתארחו בשבוע הבא בפסטיבל הסופרים הבינלאומי במשכנות שאננים בירושלים

4תגובות
דויד גרוסמן ואילנה דיין בפסטיבל הסופרים בירושלים ב-2008. גרוסמן ישתתף בפסטיבל גם השנה
אמיל סלמן/ג'יני

במשכנות שאננים בירושלים ייפתח ביום ראשון הקרוב (12.5) פסטיבל הסופרים הבינלאומי, שיימשך חמישה ימים ויכלול מגוון אירועי תרבות. בפסטיבל, המתקיים זו הפעם השביעית, יתארחו סופרים בולטים מחו"ל, לצד סופרים ישראלים רבים ובהם דויד גרוסמן, אלי עמיר, מאיר שלו, יעל נאמן, דרור משעני, נגה אלבלך ואיילת גונדר־גושן. בערב הפתיחה של הפסטיבל יוענק פרס ירושלים לסופרת האמריקאית ג'ויס קרול אוטס. השנה יתקיים הפסטיבל לראשונה יחד עם כנס "פורום הספר הבינלאומי", שיארח נציגים של המו"לות הבינלאומית מכ–25 מדינות. לקראת הפסטיבל, הנה מקבץ ביקורות של מבקרי "הארץ" על כמה מספריהם המתורגמים לעברית של מקצת הסופרים מחו"ל שישתתפו באירוע.

אנדרה אסימן (ארצות הברית)

רונית מטלון כתבה על ספרו של אסימן, "לילה אחרון באלכסנדריה" (תירגם מאנגלית: יובל אידו טל, הוצאת חרגול, 2003): "אותו דוק זהיר של הכאב שאסימן עוטף בו את ממד הזמן שייך לזיכרון ולמרחק השנים שממנו הוא כותב את הממואר הפיקחי והצנוע שלו... במבט של אסימן... יש הרבה הומור, פיקחות וזריזות, אבל זהו מבט ששולל מעצמו משהו כמעט באופן עקבי. המקום שממנו נמנעת היד הכותבת של אסימן הוא זה שבו ריבוי וחילוף הזהויות התרבותי והלאומי לא חוגג את עצמו בכלל, אלא להיפך: משלם מחירים כבדים ונותר בסופו של דבר פצוע ומרוקן" ("הארץ", 14.12.2003) >> לביקורת המלאה

איתמר זהר כתב על ספרו של אסימן, "קרא לי בשמך" (תירגמה מאנגלית: נעמה תורן, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2019): "'קרא לי בשמך' הוא סיפור על אהבה בלתי אפשרית שנהפכת לאפשרית ולו לזמן מה, בין אליו האיטלקי לאוליבר האמריקאי, שבא להתגורר במשך הקיץ בבית משפחתו של הראשון. זו אהבה קצרת מועד שמתמשכת, גם אם היא המתרחשת בעיקר בראש, במחשבות, בתוך הגוף... כשהאהבה בין השניים מתממשת אין חזקה ממנה. היא מפורשת בהרבה מזו שבסרט ולכן גם מרטיטה ממנה, מערבלת את חושי הקוראים. דווקא משום שהיא קצרה מדי, כמו גיל הנעורים, עוצמתה רבה כל כך" (הארץ", 15.04.2019) >> לביקורת המלאה

אריק ויאר (צרפת)

אילנה ברנשטיין כתבה על ספרו של ויאר, "סדר היום" (תירגמה מצרפתית: רמה איילון, הוצאת ספרית פועלים, 2019): "'סדר היום', שזכה בפרס גונקור ל–2017, הוא מסמך ספרותי מעורר השתאות לא רק בגלל המסופר בו אלא גם בגלל האופן שבו הוא מסופר — תוך שינוי המיקוד — ובכך כוחו. ספרו של ויאר הוא קומדיה שחורה, אירונית, מקאברית ואבסורדית לפרקים, שאינה מרפה מהקוראים ולו לרגע. אמנם האירועים המרכזיים המסופרים בה מוכרים, אף כי לא תמיד ברצף הזה או בסידור הזה, אך ה'אירועים' שבשולי האירועים — מצבי רוח, תשוקות, מחשבות גדלוּת וצורך בהכרה של הנפשות הפועלות — הם אלה המשנים את התמונה המוכרת" ("הארץ", 11.04.2019) >> לביקורת המלאה

גבי לוין, שריאיינה את ויאר על "סדר היום", כתבה: "ספרו התשיעי במספר של ויאר אינו רומן אלא סיפור עוצמתי המגולל בפשטות חפה מגינונים שני אירועים היסטוריים שקשורים בעליית הנאצים בגרמניה בשנות ה–30 ובצעידתה של אירופה העיוורת אל עבר התהום עוד בשנים שלפני המלחמה. ויאר בא להראות בספרו איך 'לעתים, הקטסטרופות הגדולות ביותר מבשרות על בואן בצעדים קטנים'" ("הארץ", 07.01.2018) >> לראיון המלא

הסופר אריק ויאר, מחבר "סדר היום"
JOEL SAGET/אי־אף־פי

אנדרס נאומן (ארגנטינה/ספרד)

יוענה גונן כתבה על ספרו של נאומן, "לדבר לעצמנו" (תירגמה מספרדית: מיכל שליו, הוצאת תשע נשמות, 2017): "ספר מרגש וחכם, שמיטיב לתאר את סף המוות בעלילה מושכת ובכתיבה מלאת חיים ותשוקה, ומזכיר לקוראיו את היכולת להתגבר על אובדן ואת הזכות להמשיך לחיות. המונולוגים של שלוש הדמויות הראשיות מתלכדים לכדי יצירה מרובדת, ששכבותיה מתבררות בהדרגה. נאומן יוצר שלושה סגנונות דיבור נבדלים ואמינים, גם אם פה ושם יש חריקות סטריאוטיפיות, כשאלנה נשמעת 'נשית' מדי או כשהדיבור הילדי של ליטו מאולץ" ("הארץ", 09.10.2017) >> לביקורת המלאה

איובאמי אדבאיו (ניגריה)

ננו שבתאי כתבה על ספרה של אדבאיו, "תישארי איתי" (תירגמה מאנגלית: דנה טל, הוצאת אחוזת בית, 2019): "יש בו גם מתח, גם אימה וגם הומור. קיים בו גם איזה תמצות נפלא של כל קשת הרגשות שחווה אשה במרוץ הנואש לאמהות, והעובדה שהסיטואציה המופרכת מתרחשת בניגריה, בתרבות אחרת לגמרי מזו של רבים מקוראי הספר, דווקא מדגישה את המשותף והאוניברסלי. כי מעבר לרצון הנשי להרות, ללדת, לטפל ולהיניק, העובדה שיג'ידה מוקפת פה בגברים אחוזי טראנס, שכוונותיהם נראות מפוקפקות, מבטאת דבר מה שנכון לכל תרבות פטריארכלית, כך שכמעט באותה מידה, בשינוי סגנוני ותוכני קל, יכלו הגברים הללו להיות גם חבורת גינקולוגים במרפאה מערבית" ("הארץ", 07.03.2019) >> לביקורת המלאה

הסופרת לורן גרוף, מחברת "אלות גורל וזעם"
ULF ANDERSEN / Aurimages

לורן גרוף (ארצות הברית)

עלית קרפ כתבה על ספרה של גרוף, "אלות גורל וזעם" (תירגמה מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2017): "נדמה לי שכאן אנחנו מגיעים לתשובה לשאלה מדוע הספר הזה מצא חן בעיני ברק אובמה. מעבר להיותו רומן שמסופר משתי נקודות מבט, רעיון מעניין ויפה, זהו ספר בעלת אמירה פוליטית־חברתית, שנוגעת ליחסי המרכז והפריפריה. הסיפור, סיפור אהבה בין גבר לאשה, בין אמן לרעייתו, הוא רק סמל עלילתי לאמת עמוקה בנוגע ליחסים הללו... ספרה של גרוף לא היה נכתב על ידי גבר לבן או ישויות מרכזיות סינונימיות, פשוט משום שמי שנמצא במרכז רואה במקום הזה את מקומו הטבעי ואין לו עניין בדיונים מסוג זה. ערעור יחסיהם של המרכז והפריפריה שעומד במרכז דיונים ציבוריים רבים בימינו הוא דיון שמקורו במוחלשים, ובזאת טמונה חשיבותו של הספר הזה לא פחות מאשר ביכולתו לספר סיפור טוב" ("הארץ", 18.01.2018) >> לביקורת המלאה

אחמד דני רמדאן (סוריה/קנדה)

יוענה גונן כתבה על ספרו של רמדאן, "נדנדת חבלי הכביסה" (תירגמה מאנגלית: לי עברון, הוצאת תמיר/סנדיק וידיעות ספרים, 2018): "ספר מרגש ויפהפה. בשפתו הפואטית הייחודית... רמדאן מצליח במשימתו העליונה של כל מספר סיפורים: להפנט את המאזין ביפי מלותיו, לשאוב אותו אל תוך עולמו ואז לדקור אותו בלב. ברגעי השיא של הספר, הוויתור על כבלי הריאליזם מעניק דווקא מוחשיות רבה יותר לדמויות המושתקות והנשכחות שממלאות את דפיו, מושהות בין מוות לחיים ובין מציאות לבדיה. בעולם הפנטסטי שברא רמדאן, המתים הם אורחים רצויים שמספרים את סיפוריהם בקולם — אותו הקול שנגזל מהם בעודם בחיים" ("הארץ", 13.03.2018) >> לביקורת המלאה

ג'ויס קרול אוטס (ארצות הברית)

אפרת אבן צור כתבה על ספרה של אוטס, "סקסי" (תירגמה מאנגלית: נילי לוי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008): "אוטס מיטיבה להעביר בכתיבתה התנסות אמינה ומעניינת של דמות במשבר... ואולם המורכבות הספרותית היחסית של 'סקסי' נקנית במחיר לא קטן: בני נוער שייגשו לספר ללא מידע קודם מספק, עלולים ללמוד ממנו שקיימת זהות בין ההגדרות 'הומוסקסואל' ו'פדופיל' — מסר שעלול להיות הרסני. אוטס אולי נאמנה בכך לתפיסת העולם של הדמויות שהיא מעמידה, אך חבל שלא ראתה כחלק מתפקידה לרמוז לקוראיה שאפשר גם לחשוב אחרת — כי בכך היא מקנה להם תמונה מעוותת" ("הארץ", 03.06.2008) >> לביקורת המלאה

* סופרים נוספים מחו"ל שיתארחו בפסטיבל הם שרלין טאו (סינגפור/בריטניה), שספרה "פונטי" יצא באחרונה בהוצאת כתר (תירגמה מאנגלית: איריס ברעם); שון (איסלנד), שספרו "צלו של בלדור" פורסם בהוצאת לוקוס (תירגם מאיסלנדית: משה ארלנדור אוקון); ולאנה לוקס (אוקראינה/גרמניה), שספרה "קוּקוֹלְקָה" הופיע עתה בהוצאת ספרית פועלים (תירגם מגרמנית: אברם קנטור).

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו