מה קניוק היה עושה בלי המוות?

הפלירט של קניוק עם הסוף לא התחיל בשנות דמדומיו. הוא מלווה אותו משחר תש"ח, נתן לו מכשירי כתיבה, סיפק לו חומרים והיה גם שיקוי מעורר ומשחרר

יוסי שריד
יוסי שריד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יוסי שריד
יוסי שריד

האיש והאקסודוס
יורם קניוק. הוצאת ידיעות ספרים, 278 עמ', 98 שקלים

אז מה נגמר עם יורם קניוק, מה אנחנו מחליטים: האם נאבק במחלתו בניסיון להדוף את הסוף, או שהשלים זה כבר עם הבלתי נמנע. כמה קולמוסים נשברו במאמץ לפתור את התעלומה.

הפלירט שלו עם המוות לא התחיל בשנות דמדומיו. הוא מלווה אותו משחר תש"ח. אז ראה את חבריו ההרוגים סביבו ובעצמו נפצע. כאשר אדם מגיע לסתיו חייו, הוא רק מחדד את סיוטיו וחיבוטיו, וזה מה שקרה לקניוק עכשיו, לא מזמן, כשכתב את "תש"ח", החשוב בספריו.

הוא הכיר את המוות שנים רבות, הזדמן להם להיפגש. לפעמים היה נדמה שקניוק מתכונן לפגישה הבאה, מכין רשימה של נושאים משותפים. לא הרבה אנשים מצליחים לסקרן את המוות, לעניין ולשעשע אותו, לגרום לו לסגת ולחכות: עוד ספר אחד, ודי. האם גם את ההחלטה לתרום את גופו למדע הם קיבלו בעצה אחת? אדרבה, יימשכו הניסויים, ועוד ניווכח לדעת אם עלה בידכם לדחות את הקץ.

קניוק חיבב את השותף שלו לחיים, כי הוא נתן לו מכשירי כתיבה, סיפק לו חומרים. מה הוא היה עושה בלעדיו, כמה ספרים לא היו נולדים: "אדם בן כלב", "חימו מלך ירושלים", "היהודי האחרון", "נבלות", "על החיים ועל המוות", "בא בימים" – כולם היו חייו, כולם היו מותו, ואיך הוא חוזר משם כדי לספר, ושוב להיפרד. קניוק הוא האדם השני שקם מן המתים. הראשון נעלם מיד, ואילו השני שב והופיע וגם דיווח על המוצאות אותו; ומי יעשה זאת כעת במקומו?

המוות הוא לא רק ספק חומרים חרוץ; הוא גם שיקוי מעורר ומשחרר. מרגע שהתוודעת אליו מקרוב, משעה שפרש עליך את חסותו, אתה אדם חופשי; מה כבר יכול לקרות. הסופר והפובליציסט ינצל את חירותו כדי לכתוב את כל מה שעולה על רוחו כאיש הרוח. מי יגיד לו מה להגיד, מי יכתיב לו מה לכתוב, מי יפחיד אותו, לאחר שהמפחיד מכל היה לבן לוויה.

קניוק לא התקשה אפוא להציב את המראה כדי שנראה את פרצופנו: "אגיד שלום על ישראל, כי היא איננה ולא תחזיק מעמד בצל ארץ ישראל של השטחים והרבנים והיועצים המשפטיים כמו הנוכחי... אין לי קשר עם העם: העם נמצא שם, עם בנימין נתניהו... עם ליל בדולח ומיין קאמפף עברי, הסיכוי לחיות הולך וקטן, ואני רגוע להיפרד מהמדינה הזאת, כי אין עם בעולם שממשלתו חותרת למצדה... היו כבר חורבנות וגם יהיו, ומי שטוב לו בכך ישתחווה לאלילי השקר". היהודי האחרון והברלינאי האחרון יודעים משהו על הדרך לגיהנום, שכל באיה לא ישובון – קורבנות ומקרבנים.

האדמה לא רעדה למשמע הצוואה, שטבועה בחותם כפול: חותם האובדן בשואה וחותם התחייה במלחמת הקוממיות. עולם כמנהגו המשיך לנהוג ולהשתגע. היא גם לא מנעה, צוואת שכיב מרע, מפוליטיקאים של התקופה לספוד לו כ"אחד מגדולי הסופרים בזמננו, שספריו הפכו לנכסי צאן ברזל ועיצבו את האתוס הלאומי". ככה זה, מחבקים ומוחקים, מהללים כדי לקבור. אולי משום כך לא רצה קניוק לבוא אלי קבר.

1.2045004צילום: דניאל צ'צ'יק

אז מה נגמר עם יורם קניוק, מה החלטנו: האם אהב את המדינה או שנא אותה, או אהב ושנא בהיעלם אחד. נהרות של דיו נשפכו, וכל הנהרות הולכים למסקנה אחת: קניוק אהב את החלום ושנא את היקיצה; תיעב את ישראל כפי שהיא, ושמר אמונים לישראל כפי שיכלה להיות; לישראל שלו.

אומרים כי בשיבתו זכה בהכרה. סוף סוף למדו להעריך אותו כערכו, אנשים צעירים נהו אחריו. הכרה לחוד והשפעה לחוד. יוצרים נתפשים כאן כפרפורמרים. להם מותר להתפרע על עמוד, על מאות עמודים. נבואות חורבן אינן אלא אגדות חורבן.

איתרע מזלו של קניוק, ודווקא "האיש והאקסודוס" יירשם בכרוניקה הקטנה כספרו האחרון. אמנם זאת מהדורה חדשה לספר ישן, ובכל זאת חבל על דנידפסין.

זה סיפורו של יוסי הראל מפקד "יציאת אירופה" – הלוא היא "אקסודוס"; וסיפור עלייה ב', שהחל בתום מלחמת העולם באונייה "דלין", והסתיים ב"פאן יורק" ו"פאן קרשנט". כ-115 אלף פליטים יהודים הצליחו להבקיע כנגד כל הסיכויים, כ-2,500 מאות טבעו בים. ספרים רבים נכתבו על עלילות גבורתם.

דוראר בכרי, ללא כותרת, שמן על בד, 2007

קניוק אינו היסטוריון ואינו ביוגרף. קניוק הוא סופר, והסופר לא מרגיש נוח בז'אנר; ניכר בו. זה לא אותו וירטואוז שמפליא כהרגלו את קוראיו בלהטי דמיון ומציאות, בדיה והוויה. הקסם פג פתאום, וקניוק מנסה להציל אותו בעודף ספרותיות. בספרי המופת שלו לא נמצא "שדות רקומים בשטיחים ענקיים של כלניות", גם לא "אביב יפה במיוחד, ריחות משכרים עמדו באוויר".

גם הגיבורים מושלמים מדי, בני אלים, יפים ואמיצים, אכזרים ונדיבים, מוצקים ורכים, נועזים אך אחראים. "גדולים מהחיים", כפי שמשתטים לעתים לומר. איפה יש עוד אנשים כאלה, ומתי הם באמת היו. האם מישהו ביקש לאזן את "תש"ח" במשקולת של צדקת הדרך וטוהר הנשק? אלא שהדרך נתעקמה במרוצת השנים והטוהר הועם. וכאילו כדי להעלות על הספר חשד מטעם, ולשוות לו אופי ממלכתי, מדביקים לו הקדמה מאת יאיר לפיד כטפט מקרטון. האם קניוק זקוק ללפיד כמליץ תוכן? ואולי להפך?

"האיש והאקסודוס" ראוי ל"פרס היצירה הציונית" מידה של שרת התרבות. אך תפארתו של הסופר החשוב והאהוב לא תהיה עליו, אלא על ספריו האחרים. אנחנו נאמץ את יורם קניוק ונזכור אותו בזכות יצירות הגעש שלו – מתפרצות, רותחות ושורפות – ואת הספר הכבוי נשכח.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"