"כל הלבבות תפוסים": הופעת בכורה מרשימה של סופרת של ממש, טליה להב

רומן הביכורים של טליה להב מתאר את קורותיה של חבורת ילדים תל־אביבים היוצרים לעצמם מנהרה נסתרת. אין בו פוליטיקת זהויות דידקטית וסכמטיות סטריאוטיפית, אלא דרמות קטנות של יום־יום המצטברות לספר סוחף ויפהפה

עמרי הרצוג
עמרי הרצוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ילדים בתל אביב, שנות ה-60. חברי החבורה בספרה של להב אינם מצליחים למצוא לעצמם אויב משותף
ילדים בתל אביב, שנות ה-60. חברי החבורה בספרה של להב אינם מצליחים למצוא לעצמם אויב משותףצילום: פריץ כהן / לע"מ
עמרי הרצוג
עמרי הרצוג
עטיפת הספר "כל הלבבות תפוסים"
קרדיט: ציור עטיפה: טליה להב, ללא שם, 2009 / הוצאת ספרים כרמל
  • מחיר:
    79.0

לא היו לי ציפיות גבוהות במיוחד מרומן הביכורים של טליה להב, "כל הלבבות תפוסים". היו לכך כמה סיבות: בעמוד הקרדיטים לא מוזכר שמו של עורך ספרותי; עטיפת הספר, שעליה מופיע ציור של המחברת, נראית חובבנית מעט; ועל הכריכה האחורית נכתב שד"ר טליה להב היא עובדת סוציאלית מוסמכת בטיפול זוגי ומשפחתי, ה"מתמקדת בהבנת חוויית השונות והאחרות במשפחה ובתפקידי ניהול ומנהיגות". חששתי שלפניי עוד רומן בהוצאה חצי־עצמית, שבא לספק צורך נרקיסיסטי שכיח של העוסקים בתפקידי טיפול והעצמה.

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"

אבל טעיתי. וככל שהתקדמה הקריאה בספר, כך הומר רגש ההפתעה בהתרגשות ואפילו בהתפעמות. "כל הלבבות תפוסים" הוא ספר סוחף — אך לא במובן הקלישאתי והריק מתוכן, שמבטיח עלילה דרמטית משולהבת; הוא סוחף משום שהוא מאפשר לקורא להתמסר לחוויית קריאה שבה אפשר לחסות, מוגנים ובטוחים, במנהרה שנחפרת מתחת לחיים.

מנהרה כזו היא גם אתר מרכזי ברומן. חלק הארי של העלילה מספר על קבוצה של שני ילדים ושתי ילדות בתל אביב בשנות ה–60 ובתחילת שנות ה–70, שמוצאים מפלט בשקע שנפער על גבעה סמוכה. הם מעמיקים את השקע, יוצרים לעצמם מנהרה שמוסתרת מעין כל וממשיכים לחפור בה.

הרומן, שעשוי מקטעים קצרים, מגיב לז'אנר של "חבורת הנוער", שזכה לעדנה בסיפוריהם של איניד בלייטון, יגאל מוסינזון ורבים אחרים. החברים ב"חמישייה הסודית" וגם ב"חסמב"ה" (שתי החבורות המוכרות ביותר לקוראי ספרות הילדים הישראלית בדור מסוים) משרתים מבנה חברתי ודידקטי ברור: קבוצה של ילדים, שנאבקים ברוע ובעוול. אצל בלייטון הרוע היה כרוך בפשע, ואצל מוסינזון — בפורעי ישראל ובמי שמסכן את האתוס הלאומי־התיישבותי שלה, קרי מרגלים ערבים, צוררים בריטים, נאצים מחופשים ושודדים קפיטליסטים תאבי בצע. הילדים בחבורה פועלים לעצמם, ללא חסות של הורים; ככלל, המבוגרים מוצגים רק כנמען האנונימי, לו מוגשת תשורת הניצחון המוסרי שהילדים היו אדריכליו ומוציאיו לפועל.

הדגש העלילתי של סיפורי החבורות אינו ממוקד בביוגרפיה הייחודית של כל אחד מהחברים, שמתוארת בחופזה קריקטורית ונשענת על תכונת אופי יחידה או על מוצא אתני שמסמן אותה (בחסמב"ה, כזכור, אלו תמר היפה, אהוד השמן, מנשה התימני או אליהו העני). החבורה היא מיקרוקוסמוס של כור היתוך חברתי, אתני ומעמדי, שאמנם שומר על ההיררכיה שקיימת מחוצה לו — ירון זהבי המנהיג הוא אשכנזי בהיר שיער — אך מדמיינת פעולה אזרחית משותפת בחסות הטוב, שמקבילה לעולם המבוגרים ומתקנת את כשליו.

עלילות החבורה שמתארת להב מתרחשות באתר הסמוך לזה של ילדי חסמב"ה. אך הילדים החברים בחבורה הזאת, המכונה ארצ"ה (ראשי התיבות של שמותיהם), אינם מצליחים למצוא לעצמם אויב משותף. "השאלה הגדולה", שואל הילד ארד את חבריו, "היא מהו הרע, שהוא לא בתוכנו, זה שרודף אחרינו, מרושע ואכזרי, מחוצה לנו". ורותי עונה לו: "אבל למי באמת כל כך אכפת מאתנו פה, שבכלל ירצה לרדוף אחרינו. אני לא רואה אף אחד כזה בסביבה".

החבורה נפרקת מהממד ההרואי שלה; היא מתפקדת במרחב של אנטי־גיבורים אינדיבידואלים, שמוצאים בה מפלט ממשפחתם או מחברת הנוער הכללית, משום שרכיב בזהותם סותר את ערכיה. האויבים של חבורת הילדים עוברים הפרטה של ממש: מאויבי האומה וערכיה אל סוכנים של הסדר החברתי עצמו. לארד יש אבא פגוע נפש והוא חי בבית של דממה ומתיחות; הלל "אוהב את מה שאסור לבן לאהוב"; רותי נסחפת החוצה מכל מסגרת, אל אובדן וניצול. וצאלה — שמספרת את ההתרחשויות בגוף ראשון — מתמודדת עם אם מנוכרת ועם צבע עורה החום כהה, שמבחין בינה ובין האחרים וגורם לה לספוג קריאות "כושי סמבו".

המנהרה שלהם מספקת נחמה, ולא ניצחון; וגם הנחמה הזאת מובסת בהדרגה. עם זאת, הרומן אינו מתמקד בהיבטים הסנטימנטליים או הטראומטיים של ילדות בצִלם של יחסים משפחתיים קשים. בגיל כזה, המציאות היא מה שהיא: חוק טבע, שגדלים לתוכו; עול שצריך לשאתו. המתחים האתניים, המגדריים והמעמדיים לא נפרטים לפוליטיקת זהויות דידקטית, ואינם מייצרים היררכיה חד־משמעית של קורבנות ומקרבנים. צאלה מבחינה בכך שאמה, ממוצא תימני, מגיעה לבית הספר התיכון, "הולכת בין הקירות, שונה, מתאימה רק לחצר, לבית, לרחוב שלנו". אבל האם הזאת אינה מכמירת לב, משום שהיא מתאכזרת לבתה ומשפילה אותה. להב מפרקת את המיתוס של חבורת הנערים, אך גם של הסכמטיות הסטריאוטיפית הנפוצה בימינו של האשכנזי והמזרחי, העשיר והעני: בחיים שמחוץ למודלים הסוציולוגיים, התמונה מורכבת יותר.

יגאל מוסינזון, 1974. חברי "חסמב"ה" שלו נאבקים בפורעי ישראל ובמי שמסכן את האתוס הלאומי-התיישבותי שלהצילום: SAAR YAACOV / Government Press Office / לע"מ

הסיפור הולך בקטנות. אך סביב שולחן האוכל ובחצר בית הספר מתרחשות הדרמות הגדולות ביותר של החיים, כמעשה של יום־יום. סיפורי השכנים, החברויות שנוצרות ואובדות, תנועת הנוער וטקסי החניכה שלה, אהבה ראשונה, הדי מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, מעבר בית ספר, חיים בבית אלים — כל אלה אינם מייצרים קיום סטטי של אושר או של אומללות. אלו רק חוליות בשלשלת שנקראת חיים, ורק שיבוצן בה מעניק להן הקשר ומשמעות.

כמו שציינתי, המספרת ברומן היא הגיבורה שלו, צאלה, המספרת בגוף ראשון ובלשון הווה על קורותיה. בדרך כלל, כתיבה בגוף זה יוצרת חפיפה בין הגיבור הדובר ובין המספר; אולם המקרה של גיבור־ילד מספר הוא מורכב. היצמדות לתודעה שלו עלולה להיות מלאכותית ומתיילדת, והיצמדות לתודעה של המבוגר שמתאר את ילדותו כדיווח חי עלולה לסגל טון דידקטי ולא אמין. להב התגברה על המהמורה באופן מתוחכם ויעיל: היא משלבת בין התודעה של הילדה ובין תודעה מבוגרת יותר; היא נעה חליפות בין שתי הפרספקטיבות באופן אורגני ומשוכלל, שמשכיח את הפער שנוצר בין החוויה ובין מעשה הפרשנות המאוחר שלה. באחת הסצינות מתואר מפגש בין אמה של צאלה ובין הילדה וחברותיה בחצר: "היא פונה אלי בקול רם מאוד ובהתכוונות ממשית מתחת לעור שלי, 'את רוצה שאני אראה לחברות הנחמדות שלך את המזרן, שאגיד להן איזו ילדה חכמה וגדולה את, שעדיין עושה פיפי במיטה?'". גם המשפט הפשוט הזה נע בין שתי פרספקטיבות, ילדית ומבוגרת, ובין שני מרחבי זמן: אחד שבו הדברים נאמרו, ושני בו הם ממוסגרים, מתחת לעור.

צאלה המספרת נודדת מעבר למרחב הריאליסטי של הזמן ולתודעה שמתקיימת בו. היא חייבת לנדוד, משום שהרומן מלווה אותה מגיל שלוש, שנה אחר שנה, עד גיל 14; בסיומו הנפלא של הספר מגיחה הגיבורה בת ה–40 למפגש מחזור. בגיל שלוש התודעה מוגבלת, כמובן, וכך גם אופני הפרשנות שלה. אולם אפילו הביוגרפיה של גיל שלוש, שמתמקדת בתחושות גוף ובמקטעי שיחות בבית ובגן, היא משכנעת. להב מצליחה למסגר את החוויות מבלי להנכיח במלואה את הדמות הבוגרת שמדמיינת או משחזרת אותן, וזו עדות לתחכום סגנוני יוצא דופן.

"כל הלבבות תפוסים" הוא רומן שמבשר את הופעת הבכורה של סופרת, סופרת של ממש. להב פירסמה כבר ספר שירה אחד, "מתח צף" (הוצאת עקד, 1989), אבל מקטעי השירה והפרוזה־בשירה שמפוזרים ברומן (ועורך מיומן היה מסיר אותם) מעידים על כך שהפרוזה היא המרחב הטבעי לה. לרומן הראשון יש אופי צנוע ואינטימי, כמו לגיבוריו; וכמותם הוא נפתח וגדל בהדרגה, אל ספר מרשים ויפהפה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

Businesswoman and businessman HR manager interviewing woman. Candidate female sitting her back to camera, focus on her, close up rear view, interviewers on background. Human resources, hiring concept

לפני ראיון עבודה בזום, היא קיבלה מייל: "מגזר ערבי, גם קושי בשפה"

לואיס המילטון

מרצדס ייצרה מכונית ש"קופצת כמו קנגורו". גם המילטון סובל

מדפי ממתקים בסופר

כיף כף מטורקיה ופתי בר מפולין: החברות שמוכרות כחול לבן מחו"ל

עטיפת הספר. העיר שהיתה אמורה להיות ייחודית במינה

לרגע היה נדמה שערד יכלה להיות עיר אחרת לגמרי

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"