"דיוקן זואולוגי: לקסיקון": כתב אישום נוקב נגד יחסו של הממסד המדעי לחיות

הזואולוגית לשעבר והמשוררת עדנה גורני מנסה בספרה להחזיר לבעלי החיים את מה שהמדענים לקחו מהם — החירות להיות הם עצמם. זהו ספר אמיץ, שנכתב מתוך אהבה וכאב ומותח ביקורת חריפה על מי שמתייחסים אל החיות ללא רחמים

אורנה רינת
אורנה רינת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורנה רינת
אורנה רינת

"מעין בכתה. ישבתי... ליד החלון והינקתי אותה. מעברו השני התקרבה הזקנה והתיישבה. היא התבוננה בנו... פטמותיה השמוטות העידו שהיניקה צאצאים רבים. היא הביטה בי, הרימה את זרועה השעירה והצמידה את כף ידה לזגוגית החלון, אצבעותיה פרושות. הנחתי את כף ידי מול כף ידה. כרית מול כרית, אצבע מול אצבע, עין מול עין, ובינינו, ביני לבינה, שקוף... קופת הבונובו הזקנה ניחנה בשאפתנות הדמיון. היא לא קיבלה את מחסום החלון כמובן מאליו. היא ראתה... ששתינו קרובות זו לזו יותר מאשר רחוקות. היא הזמינה אותי — מעבר למחסום המין, השפה והחומה הממשית והמטפורית — למפגש. אני לא נעניתי. כלומר, בתחילה כן, אבל אחר כך קמתי ללכת... לא התקשרתי להנהלת גן החיות... לא צעקתי שזה פשע שמחזיקים אותה בשבי... שלא מכירים בה כיצור אוטונומי, שלא מכירים בזכותה להחליט על חייה ועל מקום מגוריה..." (מתוך "דיוקן זואולוגי: לקסיקון")

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ