כ–90 שנה אחרי כתיבתו, "הקול והזעם" של ויליאם פוקנר זוכה לתרגום חדש ומעולה

כמו בדרמה יוונית משובחת, גם בסיפורם של גיבורי הספר, האחים ממשפחת קומפסון הלבנה בדרום ארצות הברית, פועמות בעוצמה אשמה, בושה ותשוקה, המטעינות את מעשה הקריאה עד לסיומו

אילת שמיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אילת שמיר

בוקר אחד בשלהי קיץ 1928 נשמעה נקישה על דלת ביתו של העורך הצעיר בן וואסון ואל החדר התפרץ חברו מימי לימודיהם באוניברסיטת מיסיסיפי. ביל — כך קרא וואסון לחבר, ויליאם פוקנר — הטיל מעטפה גדולה על הספה ואמר: "תקרא את הדבר הזה, אחי. זה משהו בנזונה... זה כנראה הדבר הכי טוב שאכתוב אי פעם". כך החל "הקול והזעם" לעשות את דרכו בעולם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ