כתיבה על "איסטנבול איסטנבול" מחייבת אותי לעשות חשבון נפש

המוטו שבחר בורהן סונמז, מחבר הרומן "איסטנבול איסטנבול", להביא בתום ספרו (ולא בתחילתו, כמקובל) הוא משפט של ההוגה והמיסטיקן מנסור אל־חלאג': "הגיהנום אינו המקום שבו אנו מתייסרים, הוא המקום שבו איש אינו מודע לייסורינו". אם הבנתי נכונה, כוונת הסופר במשפט הזה היא לומר שאיסטנבול, העיר האהובה, הקשה, המסוכנת והאכזרית, היא גיהנום — במובן של מקום על־אנושי ואל־אנושי, האדיש לסבלם של הכמהים אליו והמתענים למענו. ברומן זה, אלה ארבעה אסירים פוליטיים, המרגישים שהקריבו את חירותם ונאבקו בגופם למען אותה אידיאה ושמה איסטנבול, עיר שבה החיים נמשכים בלעדיהם בעוד הם נמקים בכלא.