"בית הכרם. ירושלים, 1985" - סיפור מאת ניר ברעם

"והבורגנות, האין היא עסק נחמד אחרי ככלות הכול?" - סיפור, שפורסם בפרויקט הסיפור הקצר של אתר "מעבורת"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שכונת בית הכרם
ניר ברעם // מעבורת

"בית הכרם. ירושלים, 1985" / סיפור מאת ניר ברעם

החומרים המרכיבים מחזירי חלומות

יואל ינצור לעולם את היום שבו פגש לראשונה את מוריס סדובסקי.

בעודו יושב בסלון שקירותיו מעוטרים להתפקע בציורי שמן ססגוניים, נראה מוריס כשגריר מעולמות אחרים: גברבר גבה קומה ונאה, חלק עור ומשומן שיער, פזילה קלה בעיניים שנחשפה רק לעיני המדקדקים, הצטחקות שגילתה גומות חן שהמיסו נשים, ובעיקר את מורות בית הספר, וזקנקן אפרפר (שמיד עורר את החשד שהאיש צובע את שערו לשחור). הוא היה נציגה של חברת השקעות צרפתית, ואת רהיטי הסלון הזמין ממעצב צרפתי שריהט את בתיהם של מנהלי החברה בפריז. כאילו כדי לקומם אף יותר, התעקש לנהוג בשברולט שחורה שהתנהלה לה ברחובות בעצלתיים, מפתה ילדים נפעמים המתאווים לסיבוב, בעוד הוריהם, בעלי מכוניות יפניות לבנות, משלחים בה מבטים קודרים, מסננים הערות, רוקמים תוכניות לסילוק הרוע מהרחובות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ