"ירח": כבר הרבה זמן לא נקשרתי כך לדמויות

ספר הביכורים של דורי פינטו מתמקד בקורותיהם של חמישה תושבי עמק רפאים בירושלים במרוצת יום אחד, זמן קצר לפני נחיתת החללית המאוישת הראשונה על הירח. זהו רומן מעודן ומתוחכם, המציג דמויות נוגעות ללב

עמרי הרצוג
עמרי הרצוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
האסטרונאוט באז אולדרין לאחר נחיתת אפולו 11 על הירח
עמרי הרצוג
עמרי הרצוג
עטיפת הספר ירח
  • שם הספר:
    ירח
  • סופר/ת:
    דורי פינטו
  • מו"ל:
    הוצאת עם עובד
  • עורכ/ת:
    עורכי הסדרה: משה רון, מאיה פלדמן, דבורה נגבי ויובל שמעוני
  • מס' עמודים:
    315
  • מחיר:
    88

זה לא קורה לי לעתים קרובות: במהלך קריאת "ירח" של דור פינטו, בערך בשליש הספר, הצצתי בעמודיו האחרונים כדי לקבל מושג על המתרחש בסופו. לא הצלחתי להתאפק. זה לא קרה בגלל מתח: אין זה רומן המציב במרכזו תעלומה שמגיעה לפתרונה. הסיבה אולי מטופשת מעט, אבל לחלוטין אותנטית: נקשרתי לדמויות, ולא רציתי שיקרה להן משהו רע. הסיפורים שלהן נגעו ללבי ודאגתי לשלומן. לעתים נדירות נוצרת תחושת אינטימיות כזאת.

הרומן מתרחש ב–17 ביולי 1969. יום קודם לכן יצאה החללית אפולו 11 למשימתה, וזו תוכתר כעבור שלושה ימים בהצלחה: האדם הראשון יעמוד על אדמת הירח. באותו הזמן, בפינה זעירה על פני כדור הארץ, שכונת עמק רפאים בירושלים, חמש דמויות אנושיות ועורב אחד מתמודדים בדרכם עם כוח הכבידה. הרומן מלווה אותן לאורך יום אחד, מבוקר עד לילה. דבר בקורותיהן באותו היום לא ייכלל במהדורת החדשות; הם לא שקולים לחללית שמשייטת בחלל ועתידה לעשות היסטוריה. אלה רק חיים פרוזאיים של אנשים שממרחק רב נראים חסרי חשיבות, זעירים כמו נמלים. ובכל זאת, דבר מה נופל בעולמן; משהו קטן שנבחן ברומן דרך זכוכית מגדלת ונהפך להיות יקום עצום.

שרלי בן ה–7, לדוגמה, חווה אירוע מכונן: לראשונה בחייו הוא נמצא לבד בבית, ללא אחותו או אמו. המרחב המוכר נראה לפתע חדש ומאיים, וגם הוא עצמו משתנה. כך זה מתחיל: "שרלי הכניס את המפתח למנעול, אחז בו בשתי ידיו וסובב בכוח. סיבוב אחד הספיק. נשמעו המהום מנוע המקרר וקול תקתוק רפה, הוא לא הצליח להבין אם מקורו בדירה או שהוא בא מבחוץ, ואולי הוא עולה מתוך גופו". ואז הילד אומר בקול רם ומהדהד את המלים המכריעות: 'שלום, שלום, שלום, אני לבד".

שרלי, שאביו נהרג במלחמת ששת הימים, הוא אחד מחמש הדמויות ברומן. במהלך היום הוא ישחה לראשונה במים העמוקים בבריכה הציבורית. בת' היא נערה קנדית בת 18, מורה לאנגלית, שהגיעה לישראל לבדה, הכירה בחור שמעורב בפעילות של תנועת השמאל "מצפן" ומחפשת את הבר שבו קבעו להיפגש. צמח הוא פנסיונר בודד, המתכנן לנסוע ביום הולדתו למלון בנהריה שבו סופיה לורן הצטלמה לסרט. ברוך השתקן, אופה בחדר האחורי בקונדיטוריה השכונתית, ניצב היום ליד הקופה הרושמת; וסעיד, פועל זבל צועני שגר בעיר העתיקה, מחליט לאסוף מעטפה שהטמין בדירה שבה התגורר בעבר.

חמש הדמויות נעות במרחב מוגבל: קונדיטוריה יקית שבה נמכרות עוגיות סהרוני וניל; חצר בית הספר שבשוליה גינה קטנה שבה הילדים לומדים חקלאות ובמרכזה ניצב דחליל עקום; גם הקיוסק, סניף קופת החולים, בריכת השחייה והמרפסת של השיכון. זו שכונה קטנה, ומסלולן של הדמויות מצטלב לפעמים. הן לא מכירות זו את זו, לעתים מחליפות מלות נימוסין בתור לרופא או בחנות. אך סיפורי החיים שלהן משיקים באופן שהן לעולם לא תהיינה מודעות לו.

דבר מה משותף לכולן, תחת החללית שמשייטת ממרחק. הן מתנהלות בצלה של נטישה שהתרחשה בעבר; במהלך היום כולן ייפרדו ממשהו או ממישהו, מאשליה של חלל שמקבע אדם במקומו. הן ימצאו משהו חדש, גם אם פעוט, שיסיט אותן ממסלולן. צמח, הפנסיונר הבודד, מתעורר בדירתו, אל שקט גמור ונורא: "לא נשמע ציוץ ציפורים ולא קולות המכוניות הנוסעות ברחוב. כדי לשבור את הדממה יוכל להדליק את מכשיר הרדיו, אבל לשם כך יהיה עליו לקום, והוא הרגיש שאין לו כוח לעשות זאת. אולי יפתח את פיו וישמע את קולו שלו? אבל מה יגיד עכשיו?" כמו שאר הדמויות, יהיה עליו להשעות לרגע את תנועת המסלול המעגלי, למצוא את קולו או לפחות לנסות.

פינטו, יליד 1958, כיהן בעבר כסנגור הציבורי של ירושלים, עבודה שוודאי הפגישה אותו עם דמויות מורכבות וסיפורים יוצאי דופן. "ירח" הוא רומן הביכורים שלו, והעובדה הזאת הופכת את ההישג הספרותי שלו ליוצא דופן. האפקט הרגשי העז שהרומן מעורר נובע משליטה בטכניקה ספרותית מורכבת ולא שגורה, במיוחד לא בספר ראשון. היא קרויה "מיקודים משתנים". מיקוד הוא נקודת התצפית שדרכה מתוארות ההתרחשויות, וב"ירח" האירועים הפנימיים והחיצוניים נמסרים באמצעות מספר חיצוני בגוף שלישי, שנצמד בכל פעם לתודעתה של דמות אחרת. הוא מתאר את עולמה הפנימי דרך הדברים שהיא חושבת וחווה, וגם דרך עברה וזיכרונותיה. המעברים בין חמש נקודות התצפית יוצרים הצטלבויות ארכיטקטוניות בנוסח רָשוֹמוֹן: לדוגמה, סצינה אחת של מפגש בין שתי דמויות בחדר המתנה של רופא מתוארת פעמיים, דרך שתי תודעות שונות. אף אחת מהן אינה מהימנה לגמרי: אירוע אחד התרחש בעולם העלילתי, אך הוא נחווה באופנים שונים לגמרי.

המעבר בין מיקודים משתנים מלווה את הרומן באופן מעודן ומתוחכם. בסיפורים של הדמויות שתולים אלמנטים אגביים — מבט אל ילד קטן שקופץ ממקפצה בבריכה, גופיות אתא שצרורות בשקית ומונחות על ספסל — שמקבלים משמעות חדשה בסיפורה של דמות אחרת. המשחק שבין נקודות המבט, כמו גם בינן ובין המוטיבים שארוגים בסיפור, אינו רק תחבולה אסתטית; הוא משרת את מהלכי הנפש של הדמויות ואת המארג החברתי והפיזי שבו הן נעות. הוא עשיר בפרטים יום־יומיים קטנים, המאפשרים לפינטו לבנות דרמה בנוסח אריסטוטלי קלאסי: מוגבלת בזמן ובמרחב, אך מכילה את המרובה, את הכביר; מגיעה עד לירח.

לא אגלה אם שלומן של הדמויות מובטח בסיום הרומן; אפשר רק לגלות שהעורב, שאינו מואנש ובכל זאת מספק מסגרת להתרחשויות העלילתיות, אחראי לשיאו המפעים של הספר. בית החזה מתרחב אל מול ספרות חמה ונדיבה כזאת. הקריאה בה עכשיו אינה רק הסחת דעת נוחה באמצעות בריחה אל הבדיון. היא נחוצה ואפילו דחופה. אל מול הכאוס שמשתולל בחוץ, היא מעידה על פרספקטיבה ועל נקודות תצפית; על הזכות, שכבר אינה ברורה מאליה, להבחין באנושי גם מבעד לניכור ולזרות. "ירח" אינו ספר פייסני, אבל הוא עתיר חמלה ומשמעות. אני ממליץ בחום לקרוא אותו.

מתוך הספר:

עורב אפור המריא עם הנץ החמה מצמרת עץ איקליפטוס נישא לצד המבנה הישן של תחנת הרכבת. הוא ריחף דרומה מעל לרחוב הראשי, גלש בדאייה איטית ונחת על מעקה אבן רחב של גג בניין מקושט בחזיתו בעיטורים ירוקים. העורב דילג הלוך ושוב לאורך המעקה, ואחר כך ניתק מהמשטח המחוספס בדחיפת אצבעותיו השחורות ועף הלאה.

פח אשפה גדוש עמד בין השער הכחול של בריכת השחייה הציבורית לבין שער ירוק נעול של חצר מסעדת בשרים, ששרידי ריחות בשר צלוי ובצל אפפו אותה גם עכשיו. העורב כינס את כנפיו, מתח את צווארו, צלל דרך ענן זבובים שרגש מעל לפח, שלף במקורו השחור והחזק נתח בשר קטן רוטט ונסק באלכסון. כנפו כמעט נגעה בחומת בריכת השחייה, שכתובת אדומה הייתה מרוחה עליה.

הוא עף שוב לאורך הרחוב, אבל עכשיו בכיוון ההפוך, בחזרה לקן. בערך באמצע הדרך, אולי בגלל משב רוח קל, סטה מעט מערבה ממסלולו הקבוע בימי הקיץ וטס מעל לגינה גדולה, שתלמים נמתחו לאורכה. לגינה הזאת היה מגיע בדרך כלל רק בימים קרירים ואפורים של תחילת החורף, כשהיה אפשר ללקט גרגירים לחים מתוך האדמה הטחובה. העורב חג מעל לפינה שהצמיחה קוצים גבוהים ונחת בראש אחת מצמרות הברושים המקיפים את הגינה. הענף הדק והגמיש התנודד איתו יחד מטה–מעלה.

לקריאת הפרק המלא

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ