בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התנים כבר לא מייללים

בספרו החדש של עמוס עוז, "בין חברים", התמונה המאיימת של "ארצות התן" נעלמה, ובמקומה עולה עמדה מפוכחת וסלחנית כלפי הקיבוץ

תגובות

כמו ספרו האחרון "תמונות מחיי הכפר", גם ספרו החדש של עמוס עוז, "בין חברים", הוא קובץ סיפורים השזורים זה בזה. הפעם אלה הן תמונות מחיי הקיבוץ. עוז הוא מעריץ גדול של עגנון, וכמו עגנון בוחר לא פעם בדיבור דו-משמעי, אירוני. כאשר אנו מתרועעים עם חברינו אנו חשים "בין חברים", ולכאורה כך גם בקיבוץ. אבל השוני בין התרועעות עם חברים ליחסים בין החברים בקיבוץ הוא שוני בין קנקן לתוכן, בין צורה למהות. הבדל רב יש בין מי שבוחר בחברים כי הוא חש במחויבותם, במסירותם ובנאמנותם, לבין מי שנגזר עליו לחיות בין מי שהם חברים רק באופן פורמלי. אפשרות ההתנתקות מהחברים בקיבוץ היתה קשה ואכזרית, כי זו התנתקות מהחיים כולם ­ מהמשפחה, ממקום המגורים וממקום העבודה ­ והיא אף היתה כרוכה לעתים בנידויים ובחרמות.

סיפורי הקיבוץ מסופרים היום על ידי ילדי הקיבוץ, הדור השני ואף השלישי, והם חושפים את הסיפור ההרואי הגדול של אידיאל התנועה הציונית בארץ-ישראל המתחדשת, וגם את השבר. חירות, שוויון ואחווה היו אמורים להתממש במלוא תפארתם בקומונות החקלאיות, שהיו בית, עבודה ומשפחה. אבל ילדי הקיבוץ שהיו העתיד, יעל נאמן ואסף ענברי למשל, חזרו הביתה וגילו שהבית סדוק ומנוכר. גם הם יצאו וסיפרו על האידיאל, על סיפורי הגבורה, האומץ, התושייה, אבל גם על הקשיים, הבעיות, הקטנונויות.

סיפורי הקיבוץ של עמוס עוז שזורים בסיפור חייו. בגיל צעיר מאוד בחר לעזוב ציונות אחת ולהמירה בציונות אחרת, חלוצית, בקיבוץ, והוא עשה זאת גם על בשינוי שמו מ"קלאוזנר" ל"עוז". בשלב מאוחר יותר התנתק מהקיבוץ ובנה את חייו במקום אחר. חבירה וזרות הן סיפורם האישי של רבים מחברי הקיבוץ, ואולי אף סיפורו של הקיבוץ עצמו. סיפורי הקיבוץ הופיעו כבר ביצירתו המוקדמת. התנים המייללים באימה ב"בארצות התן" סימנו לא רק את הפחד מפני אויב חיצוני, אלא את האויבים מבית: התשוקות האפילות, הניכור והזרות, זחלו מתחת לאוטופיה. מתוך הסיפורים התברר שהשוויון היה מדומה, החברות היתה כלא.

IPTC Created Date

בהרצאה שנשא עוז לפני שנים אחדות הוא ציין שבקיבוץ לא היתה הפרדת רשויות: אסיפת הקיבוץ היתה הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת גם יחד. למרות הביקורת שבה היתה הרצאתו של עוז מאוזנת, ונמצאו בה אהדה והבנה, במיוחד לחולשות אנוש. כדברים האלה בדיוק אפשר לומר על "בין חברים". התמונה המאיימת של "ארצות התן" נעלמה. התנים כבר אינם מייללים באותה עוצמה. יש בקיבוץ מגוון דמויות: דוד דגן, יודע הכל, זחוח הדעת והבוגדן, שמסמן את הסטנדרטים הכפולים המאוסים. אבל גם הנער הספרדי, המסמן את הטוב, היושר והתקווה.

גיבוריו של עוז הם כולם זרים בחברה שהתיימרה לנתץ את הזרות, להתגבר על הניכור וליצור אינטימיות של אמת בין חברים. עוז אינו שופט את גיבוריו בחומרה יתרה. גם היומרה היא אנושית, וגם בתוכה מבצבצות הבלחות של רגש והתחשבות. עמדתו של עמוס עוז, המנוסה והבוגר, היא עמדה מפוכחת, סלחנית, אולי גם כי לאחר תום עונת הקיבוץ, אפשר כבר להביט אחורה פחות בזעם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו