בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא הרמונית, לא מלודית - תימנית

בשבוע שעבר מת המלחין היהודי מרק קופיטמן, שהפך על פניה את המוסיקה היהודית, ועשה אותה למכשיר המערער הנחות מוסיקליות מקובלות

3תגובות

ביום שישי, 16 בדצמבר, הלך לעולמו המלחין מרק קופיטמן והוא בן 82. כמעט מחצית משנותיו חי פרופ' קופיטמן בישראל, ובסקפטיות אינטלקטואלית יוצאת דופן קרא תיגר על הפרדיגמות של ישראליות ויהודיות גם יחד. גם תלמידיו הרבים (ינעם ליף, חיים פרמונט, ארי בן-שבתאי, אוסוולדו גוליכוב ואחרים) חוו "חרדת השפעה" מהי בטרם יגבשו את סגנונם האישי.

כמלחין, קופיטמן נהפך ל"ישראלי" בתוך זמן קצר. מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים גייס את המוסיקה האמנותית לאמירה פוליטית בקנטטה "שמש אוקטובר". לשם כך הלחים כמה שורות מהפואמות של יהודה עמיחי: "שמש אוקטובר מחממת את פנינו / שמש אוקטובר מחממת את מתינו". לא עוד "מגש הכסף" או קינת דוד על יהונתן, אלא "העצב הוא לוח עץ / דמעות הן מסמרים".

חמוש בטכניקות קומפוזטוריות שהיו שילוב של אבנגרד מזרח-אירופי ופיתוחים מאוחרים של אסכולת שנברג, הוא שחט לא מעט פרות קדושות ביצירה אחת קצרה. הטקסט, בהגשתה של זמרת האלטו (מירה זכאי) נהפך לתוכחה. ההרמוניה הצטמצמה לתאים של שניים או שלושה צלילים שבמכוון גרמו אי נוחות, שכן מתוכם נבעו שני מרכזים צליליים במרחק חצי טון זה מזה.

ברקע, הוא ריסק ציטוטים של שיר ט"ו בשבט, "השקדייה פורחת". המנגינה היתה שבורה וההרמוניה סטתה ממנה במתכוון. בקונסטלציה שכזאת, עצים היו קבורים וחיילים שתולים - אך לא על פלגי מים.

עם שקיעת העבריות הרומנטית והופעתם של מודלים תרבותיים שקראו עליה תיגר בשנות השבעים, היה קופיטמן אחד היחידים בבית הגידול הישראלי שיצירותיו היו היתוך כן ובעל יושר אינטלקטואלי של הלוקאלי והגלובלי. מיד לאחר עלייתו לארץ למד את המסורת המוסיקלית של יהודי תימן. הוא נועץ באנתולוגיות והקשיב להקלטות שדה כדי ללמוד את מה שרבים לפניו תפשו כליבה של מוסיקה יהודית (אידלסון קרא לזה "צורה שמית עתיקה"). אבל במקום לצטט שיר תימני ולשלב אותו במערכות המערביות שהיו זרות לו, הוא בחר להקשיב לענן הצלילי המתהווה בבית הכנסת התימני ויחסי הקולות הייחודיים לו.

הדבר הביא להתהוותם של אזורים הטרופוניים שבהם נשמעו בעת ובעונה אחת מספר רב של וריאנטים למנגינה שקווי המתאר שלה היו ידועים, אך נוכחותה צוינה בהעדרה. הדבר עירער כמה מן האלמנטים הבסיסיים ביותר במוסיקה מערבית אמנותית. התפתחות ההרמוניה במוסיקה מערבית היתה כרוכה באיזון של הממד האופקי (המלודי) עם האנכי (הרמוני). פעולת האיזון, שנקראה קונטרפונקט, ביקשה לשמר את עצמאותם של הקווים המלודיים תוך שהם קשובים למסגרות ההרמוניות ולכיווניות שהן מכתיבות.

קופיטמן הכיר זאת היטב: את הדוקטורט שלו ברוסיה (1958) כתב על הקנון הרב-קולי והאפשרויות הקומפוזיטוריות הצומחות מתוך יחסי הכוחות שבין האופקי לאנכי. המוסיקה התימנית, כפי שתפש אותה, מוטטה עולם מושגים זה. את מקומם של הקווים האופקיים והאנכיים החליף בישראל הממד האלכסוני. במקום ההקשבה למערכת הרמונית בטורים או בשורות, הוא הפר את הפרישה הקולית המערבית והפכם לעננים צליליים שמתפרקים מהצליל הבודד אך עם קשר הדוק לתאים צליליים מולקולריים, גם בהסתעפות הרחוקה ביותר. לא עוד ציטוט אימפריאליסטי של מוסיקה חוץ מערבית בתחביר אוקסידנטלי, אלא הקשבה למאפיינים המוסיקליים של יהודי תימן והפיכתם לכלי קומפוזיטורי שמערער הנחות קודמות - מוסיקליות, חברתיות, לאומיות.

ברוסיה היה לו קשר קלוש ביותר עם מוסיקה יהודית. באופן אירוני הוא בא במגע עם מוסיקה יהודית דרך ההומאז'ים לתרבות יהודית שכתבו מלחינים כמו פרוקופייב או שוסטקוביץ', והיה אדיש לניסיונות של מוסיקאים יהודיים רוסיים להלחין את יהדותם דרך ניגונים חסידיים או שירי עם יידיים. בישראל, הוא החל לכתוב מוסיקה יהודית אבל כזו שעברה דרך המסננת של הטרופוניה תימנית. כאשר חזר לאוצר המלים המזרח-אירופי היהודי הוא לקח את אותם סטריאוטיפים יהודיים (כאלו המוכרים לנו מ"הבה נגילה", "כנר על הגג", משירי עם יידיים, ועוד), פירק אותם לתאים צליליים והביא לכדי טשטושם באזורים ההטרופוניים שתיזמר. באותו רגע, אותם מצלולים שיהודים ואנטישמיים כאחד זיהו כ"מוסיקה יהודית", עברו רקונטקסטואליזציה.

בשנת 1977 קופיטמן קרא לכך "על אודות ניגון עתיק" (רביעיית פסנתר). בהקשר זה, צמד המלים "על אודות" אוצר לפחות ארבע משמעויות. הראשונה היא סירובו לצטט שיר עם יהודי מזרח-אירופי ובכך ליפול למלכודת של הסטריאוטיפ המוסיקלי המצל על נוכחותו של המלחין. השנייה, "על אודות" מכיר בעובדה שלמוסיקת עם יש מרחב תמרון רחב יותר מייצוגו (הקפוא) בכתב המוסיקלי, שכן מוסיקה עממית הגיבה על טקסט וקונטקסט והיתה תוצאה של משא ומתן תרבותי בין קהילות יהודיות לתרבויות מארחות לא-יהודיות. קופיטמן, אם כן, הכיר בעובדה שמוסיקה תמיד נוזלת דרך גבולות אסתטיים, פוליטיים ולאומיים.

שלישית, באוצר המלים המודרניסטי של "על אודות ניגון עתיק" חשף את האזור האפור והמשכר שבין הטונאלי לאטונאלי, ובכך הרחיק את עצמו ואת כתיבתו מדטרמיניזם תרבותי. שלא כמו הוויכוחים המעגליים של השנים האחרונות בזכות הרומנטיקה והטונאליות אל מול הוקעתו של האוונגרד המנוכר ולהפך - טיעונים המסרבים להכיר בעובדה שהאוונגרדיסטים והשמרנים מזינים זה את זה - יצירותיו מייצגות מה שמלחינים פוסטמודרניים רבים הבינו בשנות הששים והשבעים: טונאליות מכילה הדים של העבר הלא טונאלי שלה ובשל כך אינה עוד אלא כלי בארסנל הקומפוזיטורי. ובפראפרזה על אומברטו אקו: בעידן של אובדן תמימות, טונאליות יכולה להיות מושאלת בלבד.

לבסוף, תפישת היהדות במוסיקה שלו חרגה מגבולות הלאומיות הישראלית. בזמן שהציונות הדתית קידשה את ערך האדמה אחרי מלחמת ששת הימים, קופיטמן ניסח ממד של יהדות שעירער את ההקשר הטריטוריאלי. אם מוסיקה יהודית מנווטת על ידי המאפיינים המרקמיים של ליטורגיקה תימנית ודרכם היא מטשטשת סטריאוטיפים מוסיקליים יהודיים מזרח-אירופיים ואידיומים מושאלים אחרים, אזי ההקשר הלאומי נפרץ וסוגר מעגל עם המוסיקה שכתבו מלחינים יהודים מודרניים באירופה בעשורים המוקדמים של המאה העשרים (ארנולד שנברג, ארנסט בלוך, דריוס מיו, מריו קסטלנואובו-טדסקו ועוד).

מלחינים אלו ביקשו להציג ממד רחב ודה-טריטוריאלי של יהדות במוסיקה - כזו שמתנסחת במרחב התרבותי של היהודי והלא-יהודי ובלא האפשרות להפרידם. המוסיקה של קופיטמן מקפלת אפוא בתוכה זיכרונות רבים: מנביטת התא הצלילי המסתעף דרך האופן שבו זכר את קווי המתאר של הוואריאנטים המוסיקליים, ועד להקשרים ישראליים ויהודיים של זיכרון תרבותי. לכשעצמה מסגרת זו היא הטרופונית. ועכשיו היא מכילה גם את זכרו שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו