בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דבר השופטים: ניסיון יחיד ועצמאי

בלמעלה מ-2,000 הסיפורים שנשלחו לתחרות השנה, בולטות בהעדרן אימת המלחמה עם איראן והמחאה החברתית של קיץ 2011

47תגובות

יותר מאלפיים סיפורים נשלחו השנה לתחרות, ובפעם הראשונה רובם בדואר אלקטרוני. שפע הסיפורים הבלתי נדלה הזה מצביע בלי ספק על חשיבותה של אמנות הכתיבה בעת הזאת ועל הערך שעדיין מוענק ליצירה הכתובה בימינו. אי אפשר שלא לחשוב בהשתאות על כל אותם חדרים סמויים מעין שבהם יושבת מישהי מול מסך המחשב, מישהו רוכן על שולחן העבודה ושוקד על מלותיו; כל אותם רגעים אינטימיים בבתי קפה, במשרדים לקראת ערב ובנסיעות היומיות מן העבודה אל הבית שבהן חולף פתאום איזה רעיון.

בכל שפע הסיפורים, גם השנה אפשר לזהות נושאים מרכזיים שהעסיקו את הכותבים: סיפורים רבים שעניינם שואת היהודים באירופה, סיפורים החוזרים אל קום המדינה, סיפורים על הקיבוץ של היום לעומת העבר, סיפורים העוסקים בזיקנה ובמוות ומתרחשים בבתי אבות או בבתי קברות, סיפורי משפחה, סיפורי ילדות והתבגרות, סיפורי מסעות לאחר השירות הצבאי, סיפורים ובהם אלימות קשה, פנטסיות מיניות חסרות רסן לצד פרשנות פוריטנית של העולם הדתי-יראי. לעומת מנעד הנושאים המצומצם יחסית, סגנונות הכתיבה מגוונים מאוד ויש ביניהם אף כמה ניסיונות אמיצים לחרוג מנורמת התיאור המדווחת.

תצלום: תומר אפלבאום

יחד עם זאת, חלק ניכר מהסיפורים אינו מסתמך על מסורות קריאה מושרשות, אלא כתוב כניסיון יחיד ועצמאי, מבלי שמשוקעים בו רשמי קריאה של יצירות קלאסיות ומודרניות. העולם העולה מן הסיפורים בנוי רובו ככולו ממרכיבים משפחתיים וקהילתיים. הדמויות משורטטות במרחב הציבורי הישראלי, ביחסים בין-אישיים תזזיתיים וקולניים ובתפאורה בורגנית דקדנטית. גם כאשר הסיפורים מתרחשים מחוץ לגבולות המדינה, הגיבור חווה לרוב את העולם כנציג של קהילתו. מעטים הסיפורים העוסקים בסובייקט תלוש או עקור, בתימהון על הסדרים החברתיים או בניכור קיומי. התייחסות ביקורתית להוויה הישראלית כמעט לא באה לידי ביטוי. סיפורים מעטים בלבד עוסקים בטרדה מוסרית, בסכסוך הישראלי-הפלסטיני או בדיסטופיות של קץ.

בולטות בהעדרן אימת המלחמה עם איראן והמחאה החברתית של קיץ 2011. הדבר מעלה תהיות על אופייה של כתיבת הפרוזה לעומת השירה העכשווית. בעוד שמחאת הקיץ האחרון הניבה עד כה אינספור שירים ושתי אנתולוגיות שירה שהודפסו כל אחת ביותר ממהדורה אחת, תחושת המחנק והקריאה לצדק חברתי לא זכו לייצוג של ממש בסיפורים שנקראו. האם הדבר בא ללמד על הדחקה ואדישות, או שמא על הפנמה אטית של האקטואליה בתהליך הכתיבה ה"פרוזאי" לעומת זה ה"שירי"?

עם חבר השופטים של תחרות הסיפור הקצר לשנת תשע"ב נמנו עילי ראונר, חוקר ספרות, סופר ומתרגם; המשורר והמתרגם ערן צלגוב, עורכו של כתב העת "דקה", ודוד הדר מן החוג לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, המתרגם מן הספרות האמריקאית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו