בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקטנים אוהבים אגדות, הגדולים פוחדים לשכוח

שישה גלגולים של שיר יוצא דופן,שלא התפרסם מעולם, מאת אלכסנדר פן. ראשיתו בזיכרון מימי ילדותו, המשכו בשיר-משל פוליטי נגד מלחמת סיני על הכיפה האדומה והזאב, ואחריתו בשיר לנכדתו אלכסנדרה ושיר הלל ללנין. במוצאי יום העצמאות ימלאו ארבעים שנה למותו

5תגובות

במשך למעלה משלושה עשורים, משנות השלושים של המאה שעברה ועד סמוך למותו, ביום העצמאות תשל"ב (19.4.1972), התנגנו בקרבו של המשורר אלכסנדר פן שורות שיר שבהן ניסה לבטא את געגועיו לילדותו הרחוקה. את השורות האלה עיצב פן בדמות אגדת כיפה אדומה. אגדה זו מסמלת את תור הילדות התמים בארץ רחוקה שאגמיה ירוקים ובנופיה הפסטורליים צומחים עצי התרזה והלבנה. פן לא סיים לכתוב את השיר והטיוטות שלו נמצאו בארכיונו שבמרכז קיפ, אוניברסיטת תל-אביב.

תיאור חיובי זה של ילדותו מנוגד לתיאורי הילדות הכואבים המופיעים בשירי פן שהתפרסמו. עם זאת, גם משורות הטיוטות שנמצאו בארכיונו עולה כי האגדה יכולה להשתמר בתמימותה המאושרת רק בעבר הרחוק או בספרי הילדים, ואילו במציאות "האמיתית" אין הפי אנד. כשהילד גדל, האגדה נקטעת ואת מקומה יורש הסוף המר: הזאב האכזר מנצח ואילו כיפה אדומה וסבתה נטרפות.

שורות השיר של פן על אגדת הילדות לבשו צורה ופשטו צורה, השתנו מנוסח לנוסח, שולבו בשירים ובפואמות או שהתפרסמו כשיר עצמאי. הן התנגנו בתוך שירים ליריים ולעתים נוספו באופן מוזר ומפתיע גם לשירים פוליטיים.

גלגול ראשון: כיפה אדומה חוזרת

הנוסח הראשון של השיר נכתב לראשונה ככל הנראה בשנות השלושים והוא נקרא "הכיפה האדומה חוזרת מהיער", ובנוסח נוסף: "הכיפה האדומה חוזרת אלינו". השיר, שתוכנן ככל הנראה כפואמה, נותר בלתי גמור, והטיוטות שלו כוללות את שורות הפתיחה "הקטנים אוהבים אגדות" ואת פרק א', הכולל חמישה בתים:

הכיפה האדומה חוזרת מהיער

(אגדה שנשכחה ונזכרה מאליה)

הקטנים אוהבים אגדות.

הגדולים פוחדים לשכוח.

סימן שהרבה נפשות עקודות

תלויות בחסדי-אגדות.

אסור לנגוע באגדה -

נקודה!...

פרק א': האגדה נזכרת במחוזות הילדות

(בנוסח אחר נקרא הפרק: מות הכיפה האדומה)

אגדה טובת לב, בילדות רתומה,

שוב חוזרת לנסוך לך יין,

ודומה בתומה לכיפה אדומה

בעלת תפוחי-לחיים.

בשולי-שמלתה חרושת הקמטים

מביאה מגן-עדן זנוח

ניחוחי-פטריות, חיוכי-גמדים

ולחיקה החמים היא קוראת גם אותי

לברך על עבר ולנוח.

היא נזכרת פתאום ב"היה" ו"היתה"

וראו נא, ראו, מצטחקת כסבתא:

עזובי העצוב, היא גדלה ויפתה,

(נוסח אחר: עזובי הגדול לא שכחתי אותה

ואתה על ידי רק לזמן נעזבת)

היא חוזרת אליך היום - ואתה

הפרחים ומראות, שעזבת.

זה היה... התזכור: עץ לבנה ותרזה,

אגמים ירוקים ולבלוב שיר הערש?...

היא היתה כלתך ואתה ארוסה

ונפגשתם תמיד לעת-ערב.

אל מפתן חלומך הובלתיה ביד

ונכנסתם ליער זועף.

שם המו כיסופים, והפחד ניבט

מעיניו הדוקרות של זאב.

"הכיפה האדומה חוזרת אלינו" הוא שיר יוצא דופן בקרב שיריו של פן. בשיר זה הוא חוזר לילדותו הרחוקה דרך עיניה של אגדת הכיפה האדומה. פן התייחס בשירים אחדים לעברו, אולם תמיד היה זה בביטויים כלליים שרמזו לעבר כאוב, קשה, טראגי. הוא ראה ביתמותו בגיל רך את סיבת הסיבות לכל משוגותיו בחיים. העבר תואר כמשהו שיש לברוח מפניו ולהחביאו עמוק בחביוני הלב. בשירים שבהם נזכר העבר הוא תמיד מופיע צמוד לאזכור גורלו המקולל והאכזר שקבע את התנהלותו ואת הדרך העקלקלה של חייו.

לעומת זאת, השיר על אגדת הכיפה האדומה, הוא שיר של פיוס. יש בו געגועים נוסטלגיים למחוזות הילדות, ניסיון להשלים עם העבר ואף להתבונן בו בעין אוהבת. השיר מתאר ילד וילדה הנמצאים בעולמה הקסום של הילדות האגדית והם מעין כיפה אדומה ובן זוגה, הנאהבים הילדותיים, הכלה וחתנה. לרגע נדמה שהעבר הקסום חוזר שוב ומביא לגבר המבוגר את טעם הילדות: את ניחוחי הפטריות, חיוכי הגמדים ובעיקר את אהבת הילדות בדמותה של "הכלה": הכיפה האדומה עם תפוחי לחייה.

היתמות ושיר הערש, המופיעים בשיר, הם מאפייני הילדות הקבועים בשירי פן. בשירי המחזור "אמא הנצחית", למשל, מתואר היתום שרוחות הצפון הקרות שרות לו שיר ערש במקום האם שמתה, ושיר הערש נהפך לשיר ארס. מאפיינים אלה עוברים שינוי מהותי בשיר האגדה על הכיפה האדומה. הגיבור אמנם יתום, "עזובי" בלשון השיר, אך האגדה מנחמת אותו ומבטיחה כי היא עזבה אותו אך לרגע ובעוד רגע קט היא תחזיר לחיקו את הכיפה האדומה ואת מראות הילדות הפסטורליים. שיר הערש אף הוא אינו עוד שיר ארס אלא שיר ערש מלבלב, מעודד ומנחם.

המשך השיר מרמז שייתכן שהפסטורלה תיקטע ואחריתם של הילד והילדה מעולם האגדה תהיה מרה, שכן בבית האחרון נכנסים הילדים ליער הזועף שבו נמצא הזאב. גם כותרת אלטרנטיבית לחלקו הראשון של השיר, שהיא "מות הכיפה האדומה", מחזקת את הרמז על הסיום הרע של האגדה.

גלגול שני: "אהבה ואהבות"

אהבות ואהבה

במקום מוטו:

הקטנים אוהבים אגדות

הגדולים פוחדים לשכוח

סימן שהרבה נשמות עקודות

תלויות בחסדי אגדות

אסור לפגוע באגדה.

נקודה!...

השיר על הכיפה האדומה נשאר אמנם ללא סיום, אך שורות הפתיחה של השיר המשיכו להתנגן בקרבו של פן והוא "רתם" אותן לפואמה שלו "אהבה ואהבות", שהיא הנוסח ראשון של הפואמה "הרקיע השביעי".

הפואמה התפרסמה לראשונה באנתולוגיה "שישה פרקי שירה" שערך אברהם שלונסקי (הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1940) ונכללה בספרו של פן "לאורך הדרך" (1956). כבר ב"שישה פרקי שירה" נדפסה הפואמה בכותרת החדשה: "הרקיע השביעי", אולם בנוסח זה עדיין נשמרה כותרת המשנה: "פרשיות מאהבה ואהבות". המוטו "הקטנים אוהבים אגדות" הוצא ובמקומו הביא פן מוטו בגרמנית משירו של היינה "סיפור ישן". אולם בפואמה עצמה מופיעות השורות הבאות:

ללחך בדמך ולנסוך בך יין,

להצית בפנים תפוחי-לחיים,

לערסל עוללי-אגדות

שורות אלה הן נוסח חדש של שלוש השורות המופיעות בשיר "הכיפה האדומה חוזרת אלינו":

שוב חוזרת לנסוך לך יין,

ודומה בתומה לכיפה אדומה

בעלת תפוחי-לחיים.

הקשר לאגדת הכיפה האדומה בעלת תפוחי-הלחיים נעלם לחלוטין מהנוסח המודפס של הפואמה "ברקיע השביעי", והוא יכול היה להתגלות רק משנמצאו טיוטות השיר על הכיפה האדומה.

גלגול שלישי: "איגרת שלא הגיעה"

בגלגול השלישי ניתן לראות כי פן שילב את השורות הקשורות לזיכרונות הילדות הקסומים בשיר פוליטי-לוחמני. גלגול זה מעיד על עירוב בין האישי לפוליטי בשירתו של פן, ומגלה עד כמה הפוליטי היה אצל פן גם אישי. בארכיונו של פן נמצאה טיוטה לשיר נוסף שכותרתו: "איגרת שלא הגיעה, ממערכות סיני" (בנוסח אחר נקרא השיר "איגרת לאם").

שיר זה אף הוא לא הסתיים ונמצאו רק שני הבתים הראשונים שלו, אולם כבר הכותרת מגלה שהשיר ככל הנראה קשור למבצע סיני בנובמבר 1956:

איגרת שלא הגיעה, ממערכות סיני

אמא!

תינוקות אוהבים אגדות,

שבי-ראש יזכרו מלשכוח.

סימן הדבר, סימן וגם אות,

שישנן בעולם נפשות עקודות

התלויות בחסדי אגדות -

יען רוח בהן, יען כוח.

המציאות כאומנת, שקודה

על חיי אגדה.

מסביב, אמא-אם-לי-שלי,

זוקף אימתו המוות.

"מה פתאום - אגדה?" תשאלי,

וכולך אל שלומי הומה את.

אמא-אם-לי-שלי, לא חידות ומשלים

מפי בנך את הפעם שומעת.

כי

(לבית השני היה נוסח אחר שנמחק:)

"מה פתאום? - אגדה?" -

תשאלי, אמא-אם-לי-שלי, -

"מה עניין אגדה אצל מוות?

מי הרך לבבו של הבן" - תשאלי -

"מה נימת יגונים בו נשמעת?!"

ייתכן שפן קישר בין שורות הפתיחה של אגדת כיפה אדומה לבין מבצע סיני בגלל השיר "לא אגדה רעי" ("מול הר סיני") שליווה את המלחמה, והוא הציב אגדה מול אגדה. שיר זה חיבר יחיאל מוהר והלחין משה וילנסקי, והוא פותח בשורות: "לא אגדה רעי, לא אגדה רעי, ולא חזיון עובר, הנה מול הר סיני, הנה מול הר סיני, הסנה, הסנה בוער".

השיר בעל המלים הנשגבות היטיב לבטא את הרגשת האופוריה שהשתררה בארץ בעקבות הניצחון. במלחמת סיני תמכו כל המפלגות מימין ומשמאל למעט מק"י. פן, כחבר מפלגה נאמן, ביקש לבטא את התנגדותו למבצע סיני. הוא החל בכתיבת השיר הרגשי "איגרת שלא הגיעה, ממערכות סיני" שבו מופיעות שתי דמויות: בן ואמו. דווקא הבן מופיע בשיר מתוך עמדה של חולשה, בניגוד לתדמית החייל האמיץ המעודד ומנחם את אמו ונכון לקרב, ואילו האם אמנם דואגת לשלומו, אך היא זו התוהה "מי הרך לבבו של הבן" ומדוע נשמעת בדבריו "נימת יגונים".

הבן מתאר במכתבו אליה את אווירת המוות שעוטפת אותו והוא רוצה לספר לה אמיתות על המלחמה. לפי הכותרת ייתכן שהבן מת במלחמה ועל כן לא הספיק לכתוב את האיגרת או לשלוח אותה. לשיר זה בחר פן להוסיף את השורות הרגשיות הקשורות לאגדות הילדות, שליוו אותו במשך שנים רבות, אולי כדי לבטא את התנגדותו לשירו של מוהר, הטוען שהאגדה הקדומה על מעמד הר סיני קמה והפכה למציאות. פן מבהיר כי המציאות הקשה של המלחמה שונה בתכלית מן האגדה.

גלגול רביעי: "הקטנים אוהבים אגדות"

עברו למעלה מעשר שנים. מחלתו של פן התגברה ועמה פחתו פרסומי שיריו. ב-10 במארס 1967 פירסם ב"קול העם" שלושה שירים קצרים. הראשון שבהם היה השיר "הקטנים אוהבים אגדות". היה זה אחד השירים האחרונים שפרסם והוא כונס בספר "היה או לא היה" (1972) שיצא לאחר מותו.

מתברר שבשלב זה פן ניתק את שש או שבע השורות, שבעבר התכוון להשתמש בהן כפתיחה או כמוטו לשירים אחרים (השיר על הכיפה האדומה, הפואמה "הרקיע השביעי" והשיר הפוליטי "איגרת שלא הגיעה") ובחר לפרסם אותן כשיר קצר העומד בפני עצמו.

אפשר לפרש שיר זה לא רק כשיר קליל העוסק בקסמן של אגדות, אלא כשיר של חשבון נפש שנוגע בהווייתו של פן עצמו, באגדת חייו שברא לו, ושבאמצעותה ביקש לרפא את העצב הגדול שהסבה לו ילדותו הכואבת. לפי השיר דומה שפן ידע שאגדת חייו תלווה אותו עד מותו, ואין כל טעם ואין גם כל צורך לשנות את מיתוס חייו שהפך חלק מישותו. לפי פירוש זה הוא ראה את עצמו שייך לאותן "נשמות עקודות" ש"תלויות בחסדי אגדות" ולכן, כך קבע, "אסור לפגוע באגדה. נקודה".

הקטנים אוהבים אגדות

הגדולים פוחדים לשכוח

זה סימן שהרבה נשמות עקודות

תלויות בחסדי אגדות

כי עצב בהן וגם כוח

אסור לפגוע באגדה -

נקודה

גלגול חמישי: "אגדה"

בשנת 1968 נולדה נכדתו של פן, אלכסנדרה. פן התרגש מאוד מהולדת הנכדה, שנקראה על שמו, וביקש להקדיש לה שיר שחיבר בשם "אגדה". כיוון שבאותה תקופה היה חולה מאוד ולא יכול היה לכתוב בעצמו, הכתיב את השיר לרעייתו רחל, והוא נמצא בארכיון בכתב ידה. השיר לא הושלם והוא נראה כטיוטה ראשונית שפן כבר לא יכול היה או לא הספיק לעבוד עליה וללטש אותה כדרכו.

אגדה

לכל ילדות יש יער משלה

ובכתמי כחול של אור עינייך משאלה:

בל ייגדע

עץ האגדה

על סבתא וזאב והילדה

אשר הלכה על פני האדמה

בכיפתה האדומה.

אך, ילדתי, זה סוף כוזב,

כאילו הענישו את הזאב,

הסבתא נטרפה ומתה הכיפה

אבל לאורך כל דרכי משלושת אלה

רק הזאב הוא חי.

וכדי את האמת לחשוף

לו בואי ננסה ונשנה הסוף.

כי לא בהרג החיה הפתרון

ניתן לו, ילדתי, הצ'אנס האחרון.

נוליך אותו אל אגדה נוקבת

ושמה וגר זאב עם כבש.

כי המציאות הזאת, ילדה

הפתרון לבעיית האגדה.

בשיר שיבץ פן את השורות מן השיר של כיפה אדומה, אותן שורות שהזכירו לו את ילדותו שלו. עתה ביקש "להעביר" אותן לרשות הנכדה האהובה. בניגוד לנוסח הראשון "הכיפה האדומה חוזרת שוב", שלא הסתיים והסוף המר רק נרמז בו - השיר "אגדה", בנוסחו המאוחר, מנפץ את אשליית הסוף הטוב של האגדה ומתאר "את האמת" שלפיה "הרעים ניצחו". סבתא וכיפה אדומה נטרפו ואילו הזאב נותר בחיים. אולם כאיש פוליטי, שעדיין, ולמרות הכל, האמין באפשרות של שלום שיביא בעקבותיו לשינוי פני העולם, תיאר פן בשיר את רצונו ותקוותו לשנות את אגדת כיפה אדומה ולהפכה לחזון אחרית הימים שבו יגור זאב עם כבש. מציאות זו תביא לפתרון האגדה התמימה - ולעולם שבו לא יהיו עוד זאבים שיטרפו ילדות זכות ותמימות ככיפה אדומה.

גלגול שישי: "אגדה"

הגלגול השישי והאחרון נכתב מצדו האחר של הדף שעליו רשום השיר "אגדה" בכתב ידה של רחל פן. נוסח זה, הנקרא אף הוא "אגדה", כולל ארבע שורות שנכתבו במאמץ רב על ידי פן החולה. בצד הכותרת רשומה הקדשה לנכדתו אלכסנדרה, בתה של סינילגה אייזנשרייבר-פן.

אגדה

לאלכסנדרה כחולת האור

לכל ילדות יש יער משלה

אשרני כי היכרתיך חי.

מאז ועד עתה בכל דרכי

שיננתי את שמך ולדימיר לנין.

השורה הראשונה זהה עם הנוסח שהכתיב פן לרעייתו רחל: "לכל ילדות יש יער משלה". השורה השנייה: "אשרני כי היכרתיך חי" - יכולה להתפרש כשמחתו של הסב החולה על שזכה לראות בלידת נכדתו (השיר אינו מנוקד ועל כן המלה "היכרתיך" יכולה להיקרא הן בזכר והן בנקבה). אולם השורה הרביעית, האחרונה שבטיוטה, "שיננתי את שמך ולדימיר לנין", עוברת מהנכדה ללנין! לפי שורה זו ייתכן כי "היכרתיך" נכתב בזכר, שכן נראה כי פן התכוון להמשיך ולתאר בשיר את פגישתו בנעוריו עם לנין. המעבר מפנייה של פן לנכדתו לפנייתו ללנין הוא במבט ראשון מפתיע ומוזר, אך דומה שאפשר לשפוך עליו מעט אור.

המפגש עם לנין ועם תורתו היה לפן חוויית-תשתית גורלית. הוא חזר וסיפר על הערצתו ללנין ולאידיאולוגיה שלו. מהם שאב את יחסו המיוחד למרקסיזם ולקומוניזם. במלאות מאה שנה להולדתו של לנין כתב: "כשהוא מת, מיליונים עברו על יד ארונו באולם העמודים של מוסקבה. את הצער הזה, את הדמעות האלו אני במו עיני ראיתי, כי עברתי כמה וכמה פעמים בתווך, לאורך מדורות בקור האיום שעבר אז, ועברתי על פניו, על פני ולאדימיר איליץ לנין" ("זו הדרך", 11.4.1970). שורות מאופקות אלה מגלות את ההערצה שחש כלפי המנהיג הראשון של ברית המועצות. תאריך פרסום הרשימה מאפשר להעלות את ההשערה שפן כתב את טיוטת שירו בסמוך לכתיבת הרשימה על לנין ועבר במחשבתו ובשירו באופן מפתיע בין שתי דמויות הרחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, אך דומות בכך שהיה להן תפקיד חשוב בחיי פן.

השורות המעטות שהספיק פן לכתוב בנוסח זה מקיפות את חיי פן: מהחוויה המכוננת של ימי נעוריו, פגישתו עם לנין, בראשית שנות העשרים, ועד לידת נכדתו ששימחה אותו במחלתו הקשה והעניקה לו הרגשה של המשכיות בשנותיו האחרונות. כך יכול היה פן לעבור באופן מפתיע ובלתי שיגרתי מאירוע אישי-משפחתי, השהות בחברת התינוקת שאהב והעריץ, לאירוע אישי-פוליטי, פגישתו עם לנין שנשאר המגדלור של חייו. אולם זו כמובן השערה בלבד. מה בדיוק גרם לפן החולה לעבור מדמותה של הנכדה בשיר המוקדש לה לדמותו של לנין וכיצד התכוון להמשיך את שירו - דבר זה יישאר כנראה בגדר תעלומה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו