בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הניסיון היה מורה קפדן

"כפיות הטובה", חיבור בצרפתית מאת הסופרת האנגלייה שרלוט ברונטה, התגלה במפתיע באחרונה. הסיפור נכתב בעקבות המשל הסרקסטי "העכברוש שפרש מן העולם" של לה פונטן, אבל העכברוש של ברונטה הוא יצור מעורר חיבה וחמלה, כמעט דיוקן עצמי. תירגם מצרפתית והעיר בני מר

תגובות

כפיות הטובה / שרלוט ברונטה

עכברוש שיגע מחיי העיר והחצר (שכן הוא מילא את תפקידו בארמון המלך ובסלונים של רמי המעלה), עכברוש שהניסיון הפך אותו לחכם, ובקיצור - עכברוש שנהפך מאיש חצר לפילוסוף, חזר לביתו שבכפר (חור בגזע של בוקיצה גדולה), חי שם בפרישות והקדיש את כל זמנו ומרצו לחינוכו של בנו היחיד.

העכברוש הצעיר, שלא זכה עדיין בשיעוריו המוכיחים אך המועילים של הניסיון, היה קל דעת מעט. עצותיו החכמות של אביו נשמעו לו משמימות; צל העץ ושלוותו עייפו אותו במקום שישקיטו את נפשו. קצרה רוחו לנסוע ולראות את העולם.

יום בהיר אחד קם השכם בבוקר, צרר לו חבילה קטנה של גבינה ודגן, ובלי לומר מלה לאיש, עזב כפוי הטובה את אביו ואת ביתו ויצא לדרך אל ארצות הניכר.

תחילה נראה לו הכל מקסים. הפרחים היו רעננים והעצים ירוקים כפי שלא נראו מעולם במחוזותיו. אחר כך ראה נפלאות כה רבות: בעל חיים שזנבו גדול יותר מכל גופו (היה זה סנאי), וברייה קטנה אחרת, שנשאה את ביתה על הגב (זה היה חילזון). מקץ שעות אחדות הוא קרב לחווה. ניחוח המטבח משך אותו. הוא נכנס לחצר הקדמית וראה שם מין ציפור ענקית שהקימה קול שאון גדול בהילוכה הבטוח והגאה למראה. הציפור הזאת היתה תרנגול הודו, אך העכברושון שלנו חשב שהיא מפלצת, ומרוב בהלה ברח לשדה.

עם ערב נכנס לחורשה, והתיישב עייף ויגע לרגלי עץ. הוא פתח את צרורו הקטן, אכל את ארוחת הערב שלו ושכב לישון.

בהקיצו עם העפרוני הרגיש שאבריו כבדים מן הכפור; מיטתו הקשה הכאיבה לו. אז עלה אביו בדעתו, וכפוי הטובה נזכר בדאגתו של העכברוש האב וברוך שנהג כלפיו. אך לשווא קיבל העכברושון החלטות לעתיד, שכן הוא איחר את המועד. הקור הקפיא את דמו. הניסיון היה מורה קפדן, שלימד אותו שיעור ועונש כאחד: זה היה המוות.

למחרת מצא חוטב עצים את הגווייה. הוא לא ראה בה אלא דבר מה מגעיל ובעט בה ברגלו בעברו, בלי להעלות בדעתו שפה נטמן בנו כפוי הטובה של אב רחמן.

***

ב"לונדון רוויו אוף בוקס" מ-8 במארס 2012 התפרסם סיפור קצרצר מאת הסופרת האנגלייה שרלוט ברונטה, שלא ראה אור מאז נכתב לפני 170 שנה, אולי מפני שהיה מלכתחילה חיבור בשיעור צרפתית. בריאן בראקן, מחבר המאמר, גילה את כתב היד במקרה. הוא ניסה לעלות על עקבותיו של ויטל הז'ה (Heger), נציג חרושת השטיחים המלכותית בטורנה שבבלגיה, אך בתוך החומר שמצא היה אזכור מפתיע לסיפור מאת שרלוט ברונטה על עכברוש כפוי טובה. לא בכדי מצא החוקר את הסיפור בגנזיו של ויטל הז'ה; אותו ויטל היה אחיו של קונסטנטין הז'ה, המורה לצרפתית של שרלוט ברונטה.

בפברואר 1842 הגיעו האחיות שרלוט ואמילי ברונטה לבריסל, להשלמת לימודיהן. שרלוט, שנולדה ב-1816 בתורנטון שבאנגליה, היתה הבת השלישית במשפחה של חמש בנות ובן אחד. בילדותה מתה עליה אמה, והיא נשלחה לפנימייה, המתוארת ברומאן הגדול שכתבה לימים "ג'יין אייר". בת 26 הגיעה לבלגיה, לפנסיון של מדאם קלר זואה. קונסטנטין הז'ה, מורה בבית הספר התיכון המלכותי של בריסל, לימד בפנסיון הזה צרפתית וספרות צרפתית, וכחלק משיעורי הבית ביקש מתלמידותיו לכתוב חיבור המתבסס על הנלמד בשיעור.

בנות ברונטה נטו מיד לחירות יצירתית, אך הז'ה ביקש לרסן את כתיבתן. "משוררות או לא", אמר להן הז'ה, "עליכן ללמוד תחילה את הצורה". ואכן, בחיבור של שרלוט ברונטה נפלו כמה טעויות דקדוקיות, שמחבר המאמר ב"לונדון רוויו אוף בוקס" מצביע עליהן. אך אם נזכור שהחיבור נכתב כחודש אחרי שהאחיות ברונטה הגיעו לבריסל, ראוי להשתומם על הצרפתית העשירה של שרלוט, שלא שלטה בצרפתית קודם לכן. הסיפור אמנם פשוט, אך יש בו אוצר מלים עשיר יחסית, אמצעי ביטוי גמישים ואף יכולת להביע הומור.

"כפיות הטובה" נכתב בהשראת שירו של ז'אן דה לה פונטן "העכברוש שפרש מן העולם", המתפרסם פה בתרגום חדש. זה אחד ממשלי לה פונטן (1621-1695), המשורר הקלאסי (1621-1695) שהז'ה לימד באמצעותו צרפתית לבנות ברונטה. אך הסיפור של שרלוט ברונטה שונה מאוד מהשיר שעליו התבססה. העכברוש אינו אותה דמות בשיר ובסיפור; אצל לה פונטן הוא משל לאיש דת מושחת, ואילו בחיבורה של ברונטה, העכברוש האב הוא פילוסוף ואיש מוסר, כמעט כאביה הכומר, והעכברוש הצעיר הוא מעין דיוקן עצמי שלה - מי שרוצה לצאת לעולם הגדול ומשלמת מחיר יקר על חירותה.

אכן, שרלוט ברונטה שילמה מחיר יקר על יציאתה לחירות בארצות ניכר. בשהותה בפנסיון הבלגי התאהבה שרלוט במורה, קונסטנטין הז'ה. האחיות ברונטה חזרו לאנגליה בנובמבר 1842, אך כעבור שנה שבה שרלוט לבדה לפנסיון, לכאורה כדי ללמד אנגלית, אך בעצם, כפי שכתבה, "מתוך דחף בלתי נשלט". אהבתה היתה חד-צדדית, שכן הז'ה היה נשוי באושר ובעל משפחה. משנכזבה אהבתה חזרה שרלוט לאנגליה לצמיתות ב-1843, אך גם אז המשיכה לשמור אתו על קשר מכתבים (בצרפתית). באחד מהם כתבה: "ביום ובלילה איני מוצאת מנוחה או שלווה. אם אני ישנה, מענים אותי חלומות שבהם אני רואה אותך תמיד חמור סבר, תמיד קודר וכועס עלי... איני יודעת מה לעשות בידידות שלמה - איני מורגלת בשכמותה - אבל גילית בי התעניינות מעטה כשהייתי תלמידתך בבריסל, ואני דבקה בשימור העניין המועט הזה כשם שאני דבקה בחיי".

הז'ה, כותב בראקן, ענה תחילה למכתביה, אך חדל לעשות כן ב-1845. ברונטה לא חדלה מאהבתה, וברומאן "וילט", המתבסס בין השאר על זכרונותיה מימי בריסל, היא נוקמת את נקמתה, והורגת את המאהב בסופו של דבר. הרומאן החשוב הזה ראה אור אחרי ששרלוט ברונטה כבר התפרסמה כסופרת (קודם לכן פירסמו היא ואחותה בשמות עט גבריים), לאחר הצלחת "ג'יין אייר". לא מכבר ראה אור "וילט" בעברית, בתרגומה של סיגל אדלר ובהוצאת כרמל.

שרלוט ברונטה נישאה ב-1854 לארתור בל ניקולס, עוזרו של אביה הכומר. שנה אחר כך, בת 38, מתה בדלקת ריאות.

***

העכברוש שפרש מן העולם / ז'אן דה לה פונטן

שמעתי במזרח שעכברוש,

שכבר נלאה מרב שנד ונע,

החליט מן העולם הזה לפרש,

והתישב לו בחריץ גבינה.

שכן בבדידותו המזהירה,

שאין משל להחבירה,

כרה לו מחלה, ובמחילה

החל לזלל בתוך זחילה,

עד שכבר לא היה כל כך רזה -

היש מנזר טעים יותר מזה?

הלא האל משפיע שפע רב

על איש חסדו, וגם על מקרב.

 

ויהי היום ובאו לפרוש

ראשי-עכברושים, אשר דרוש

היה להם למצא מעט צדקה,

והם יצאו לארץ רחוקה

מן המצר, מארץ נצורה

כי חתולים גרמו צרה צרורה,

והם אלצו, באין אונים,

לבוא ולבקש בתחנונים

עזרה זמנית קטנה מן החסיד;

דבר כבר לא נותר עוד להפסיד.

 

"אחי", אמר להם העכברוש,

"דבר ארצי אינו מעניני.

ואיך בכלל יוכל נזיר עני

לבוא לעזר? מה אפשר לדרש

מלבד להתפלל לאלהים?

אולי הוא יחולל לכם פלאים?"

ככלות העכברוש את כל דבריו

סגר הוא את דלתו מאחוריו.

 

את מי תארתי כאן ומי האיש

שלעזר אף פעם אין לו עת?

חלילה לא נזיר, אלא דרויש,

נזיר הרי חסוד הוא באמת.

 

תירגם מצרפתית בני מר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו