בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השיר הטוב כפרי בשל | ביכורי שירים

ערך והעיר אילן ברקוביץ'

10תגובות

רבים ניסו להגדיר מהו שיר טוב. לאה גולדברג, למשל, כתבה כי בשיר הטוב צריכה להיות הלימה בין התוכן לצורה. היא ראתה את מעשה השיר כשלמות, "עולם מרוכז בשורות מעטות", ולפיכך תפשה את השיר המושלם כאילו העולם מתואר בו כ"מוחשי ומופשט-סמלי בעת ובעונה אחת". אברהם שלונסקי, שחשב בדומה לה בענייני השילוב בין צורה לתוכן, הדגיש את החד-פעמיות של השיר הטוב, וכתב ביומנו כי "שירים טובים הם כאותן פרות דקות בחלומו של פרעה, שבלעו את השמנות, את השירים הרבים שלא הושרו או הושרו ונפסלו בלבו של המשורר ולא נודע כי באו אל קרבנה, אך הן בלעו - ושמרו על דקותן". נתן זך לעומתם מגדיר בספרו האוטוביוגרפי "משנה לשנה זה" את השיר הראוי, כלשונו, כשיר שבו "נפתחות המלים ונסגרות כזימים של דג והדיהן ממושכים הרבה מקיומן המילולי והמצלולי".

לקראת עריכת האנתולוגיה שלפנינו פניתי גם אני להרהר בכך, והנה נבטה בי מחשבה חדשה: השיר הטוב הוא פרי בשל! השיר הטוב הוא כפרי בשל של האנושי, על עומקו ופגמיו, מעלותיו וחסרונותיו.

באנתולוגיה תריסר שירים מפרי עטם של שנים-עשר משתתפים ומשתתפות, בני גילים שונים ומקומות שונים. נבחרו בדרך כלל כותבים העומדים לפני פרסום ספרם הראשון או שפירסמו עד כה ספר שירים אחד בלבד. על כל השירים שנבחרו ניתן להחיל את המטאפורה כפולת המבע של הפרי והאדם, הטבע והאנושיות, החיים בתנועתם ובכליונם, ולחשוב מי מהם בשל יותר ואצל מי הבשלות עוד עתידה להגיע.

בכל סרלואי אולמן

אנושי

האנושי ואני משחקים מחבואים

בנדנודי התפילה, מאחורי החדשות

ולפעמים בבית הנקי, הרך מאהבה.

אני שמה את האנושי באגרטל בסלון

שהשכנים יראו.

כל כמה ימים אני מחליפה לו את המים

אבל נראה שהוא זקוק לבדידות

ומגען של ידים רבות.

לפעמים לא נוח שהוא שם

שקט וצועק

אני מתעלמת ממנו

חלק נפש שאבד.

לפעמים הוא בוער כמו עלי הפרג,

לפעמים נובל כמו עלבון ישן.

ככל שאני מתבגרת, הוא נעשה עלי לטרח.

איני מכירה דרך להפטר ממנו

מלבד באדישות.

אפשר להחביא את האנושי בחמלה לצפור

כאשר גוסס אדם לידך,

אפשר לאבד את האנושי באהבת האם

כאשר גוע ילדה של אמא אחרת.

אפשר להחביא את האדם באלוהים

ונהיה כל יכולים בצדקת דרכינו

אבל טלית אחת מכסה לחי ולמת

ואת האלוהים - צלמינו ודמותינו.

ילידת 1983. נולדה וגדלה בירושלים וכיום מתגוררת בכוכב השחר שבמזרח בנימין. השיר המופיע כאן לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריה הראשון, שעתיד לראות אור בהוצאת אבן חושן. אולמן כותבת רשימות על שירה במוסף הספרותי של העיתון "מקור ראשון", והיא נמנית עם עורכות גיליון הנשים של כתב העת "משיב הרוח".

עמיחי חסון

איש היער

אני מוסיף מקדש לחל במלחיות

עמוסות שהבאתי ממקום ישוב

מושח בהן עצי יער להסקה

מורה לעצמי התר להשליך

ספרים אל כבשן האש

למען נחם פה ולא נקפא.

הם מסתכלים בי ולא מבינים כיצד

מלים הופכות קטרת בבעירת אותיות

כיצד חם הופך שפה לדבר בה צרכי יום

יום יושבים שלובי ידים על המחצלות

אני שובר מקלות קנמון אל האש

להנעים להם ריח.

מדוע הם שבים אינני יודע.

בניתי את ביתי עומד באויר

שיכשלו לבוא בו ועדין

הם דופקים ובפיהם בקשות:

נפשות שחורות מבקשות את השקט

חד הקרן מבקש מקלט מהארי

עלמות יפות מבקשות לחש מרפא

להקל את כאב מוצאי השבתות

גם נסיכים טועים פה גם עם הארץ

ראיתי בני שפחות נרדפים בידי בהמות

פעם שמשתי בורר בין היום והלילה

הצחוק לא פסק כל גזר הדין

לחמם את תועי היער,

חבר המשבעים.

רק האילה בה אני נותן עינים

איננה מגיעה אל ביתי לעולם.

יליד 1987, גדל ברמת גן ומתגורר כיום בירושלים. השיר המופיע כאן פורסם לראשונה ב"ליקוטי שירות", אסופת שירה בעקבות רבי נחמן מברסלב. השיר יוצא מסיפור של ר' נחמן ב"סיפורי מעשיות משנים קדמוניות", ו"איש היער" הוא דמות מתוך הסיפור "מעשה בבן מלך ובן שפחה שנתחלפו". השיר לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריו הראשון, שעתיד לראות אור בהוצאת אבן חושן.

יצחק (איציק) שחר

המשורר הגדול הבא

המשורר הגדול הבא

נח עכשיו

בטבורה של גבעת עשב

הוא מקרב אל פניו

פרת משה רבנו

ומונה את כנפיה.

תכלתו עטורה ריסים

כצל קנים סביב אגם

והשקעים בגב כפותיו

כטביעת מים במים.

בעוד שנתים לבבו

ישבר, אך כעת

השמים מאהילים עליו ערב

וקול אמו קורא לו מרחוק

לארוחה שכבר נתקררה.

יליד 1973, גדל במושב אלוני אבא ומתגורר כיום בקיבוץ מצובה, שבגליל המערבי. שחר מפרסם משיריו בעיקר באינטרנט, והוא בוגר סדנאות הכתיבה של העמותה לשירה עכשווית "הליקון".

עדי ברקוביץ'

כך תנצחי בקרב מבטים בסיבוב בשכונה

בין דוכני השוק

שלובת זרוע עם האהובה שלך

אתן קונות בננות ותפוחים

היא מצחיקה אותך

צחוקך פורץ החוצה בגלים עבים

כאשר אתן מתחילות להתרחק מן הדוכן

קים סכוי שתשמעו את המשפטים הבאים:

"טפי! געל נפש לאסביות, זאתי קול של גבר יש לה..."

הסתובבי חדות

לפתי את העינים המדברות חזק מהגרון

שמרי על קור רוח

עכשיו לא לעזב

עד שתחדרי אל הקרבים

עמדי כך

פוצעת בחזיונות זרים

זה שלב מכריע

אולי תרגישי בחילה

פחד חמלה הזעה בידים

כעת

הרפי.

השליכי את העינים הלפותות אל בין קליפות הירקות על הרצפה

הסתובבי

וגבך עוד ממשיך לדבר

המשיכי ללכת

נצחת בקרב מבטים.

ילידת 1978, גדלה בקרית ביאליק ובקיבוץ תל יוסף כילדת חוץ וכיום מתגוררת בתל-אביב. השיר המופיע כאן פורסם לראשונה באנתולוגיה לשירה צעירה "תשקיף", שערכה המשוררת ענבר איצקוביץ' (2011, הוצאת קטע). לצדו הופיע השיר "כך ירחב בך - הוראות לסיבוב בשכונה", שהוא כמתאבן לירי לשיר הרוגש שלפנינו. ברקוביץ' נמצאת בשלבי איסוף ראשונים של שיריה לקראת איגודם בספר שירים ראשון.

שרית בראל

אני אוהבת כשזה לא סימטרי

אני אוהבת כשזה לא סימטרי

קצת מבלגן,

אני אוהבת כשזה נשפך בקצה השלחן

נוזל לרצפה,

טפה אחר טפה,

אני אוהבת לשמע אותן בראשי

את המלים לצלילים שעוד לא נבראו,

אני אוהבת את הקמטים בסדין שלי,

את הכתם הקטן בשמלה המשלמת שלי,

את נפשי אשר אינה נאמדת

מאידך מתרוקנת,

ושוב מתמלאת,

וקשה, קשה לי לעזב טעמים שאני אוהבת,

ולפנות לעצמי בגוף ראשון הכי קשה לי

בדיוק כמו עכשיו.

גוף שלישי מגן עליה תמיד,

וכעת חשופה,

חשופה.

והם מתנגנים בראשי הצלילים

במעין סחרור

והם שוברים את לבי לרסיסים קטנים

שאין איש דורך עליהם,

אני אוהבת את הטעויות הקטנות הקצת מרשלות,

הן תמיד היו עדיפות על הגדולות המשלמות,

אני אוהבת את החיוך שלו

ואת העינים המהפנטות

אני אוהבת כשהוא מתנגן בתוכי,

ואת התחושה

כשאני ממריאה.

ילידת 1977, גדלה בתל-אביב, שבה היא מתגוררת גם כיום. שירה המתפרסם כאן הוא לה פרסום ספרותי ראשון. בראל היא בעלת טור שבועי באתר האינטרנט של ynet, שבו היא כותבת על זוגיות, יחסים, אהבה וסקס.

נדב הלפרין

השיר שעוד לא כתבתי

אני תלמיד נבוך

שמנסה מחדש לאית

את המלה

מאהב.

בכל פעם הלב הוא מנוע

עם מתח גבוה

והצתה קלה, לא ברורה,

שממהרת ומאחרת.

יום הוא עדין משחק מקדים

ללילה

הנופל בלטוף של מסך תאטרון

ולקול מחיאות הכפים

של פנסי רחוב

מסתיר את מה שמאחוריו.

כדור הארץ נשאר עגל

כעינים שמביטות עכשיו

לשמים

בהן פזורים כוכבים

כמו

תקוות שוא

השיר שעוד לא כתבתי

מזכיר לי

את פניך,

לעולם לא אצליח לחלם אותן

כפי שהן באמת.

יליד 1994, גדל ומתגורר בראש העין. הלפרין כתב טור אישי בנושאי יהדות ויחסים בין חרדים וחילונים באתר האינטרנט NRG בשנים 2009-2011.

מיטל ניסים

(אולי זו פרשיית אהבים אחרונה)

אולי זו פרשית אהבים אחרונה

שגורמת לך לזהר כך

מתחת למצח הלבן

חלצתך הפרומה חושפת

עור קמוט ומעדן

לכאורה אין עין שתבחין בך

שזור חוטי אור כמחרזת פנינה

ובכל זאת בוקעת התמונה ממנה

אתה נבט כצפור מוזרה

אשר לרגע אחד נדמה

שהיא עקמה וצווחת

(אבל ברור שהיא שרה)

נ.ב.

רק על הישבן שלי אתה חושב

לא משנה באיזה שלב היחסים האנאליים שלנו

רק עליו אתה חושב

אני אומרת לך

אין מזור לבדידות הזאת

אחרי הכל החור שלי מדמם לבד

ילידת 1983, גדלה בחיפה ומתגוררת כיום בקרית חיים. השיר המופיע כאן לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריה הראשון, "פרובינציאלית", שעתיד לראות אור בקרוב בהוצאת פרדס. עורכת ביחד עם לילך ובר את "אלת המסטיק", כתב עת חיפאי להגות ולספרות. בשנים 2006-2008 ערכה את כתב העת לשירה "מאגמה" ביחד עם לידור יעקב. פירסמה רשימות על שירה באתר האינטרנט "שחרזאדה".

ענבר איצקוביץ'

העניין היה - העניין עכשיו

מסתובבים בבית בלי תחתונים

ברחוב ממלמלים מלה ממוללים

מממ אורר

מממ יבש

מה אם

בחורים מהאוטובוס, והם

מהמלים מזדקנים

צעירים מהם

גוף לא צעיר הם זקנים

יפהפה ומושך הגוף

אכול מלה ממולל ממ

כל כך צעירה

לא חבל לך למות צעירה?

כל כך כל כך למות

שעירה למות

לא חבל לך למות שעירה צעירה?

מענין אם השפתים שלי תמיד היו ככה

מאז שהייתי תינוקת מענין אם השתנו

לי השפתים מאז שהייתי תינוקת

ילידת 1988, גדלה במושב שדה יצחק וכיום מתגוררת זמנית בבנימינה. ערכה ביחד עם המוסיקאי חנן בן סימון את הפנזין לשירה "קטע", ש-38 גיליונות שלו ראו אור בשנים 2007-2010. בשנת 2011 ערכה אנתולוגיה לשירה צעירה "תשקיף" (הוצאת קטע) וקיימה עם קבוצת משוררים מבני גילה את ערכי "שירה בדירה" בתל אביב ובירושלים.

ניר גונן

אל מול חלוני חלון אחר

אל מול חלוני חלון אחר.

נוף בראשית האמתי

הוא חיים בתנועה

והחשך הלוקח אותם.

שם בכל לילה אני רואה אשה

מושחת את עורה בקרם כדי

שיאריך את נעוריה.

קמטים ראשונים כבר חורשים

את הפנים הכבדות

אך הלילה נדמה כי היא

נזכרת במשהו,

אולי באהבתה הראשונה.

בין החלונות המפרידים רחוב סואן.

אני מסתכל בחיינו ורואה איך

היא סופגת את הזכרון

בתנועות ארכות ואיטיות

עמק אל תוך האור.

יליד 1989, גדל ומתגורר בחיפה. השיר המופיע כאן הוא לו פרסום ספרותי ראשון בדפוס.

עופר גורדין

תגידי ברוש

תגידי ברוש יבוא אוירון וירסק אותך לחתיכות

סילון לבן לולאות ברקיע ועננים מה יש

אסור לפרק את ההגיון להרואין?

הכל תמיד חיב להיות כשורה?

תגידי שנאה יבוא היסטוריון ויגיד קדם אוניברסיטה

אסור ולו דבר קטן שהוא נטול רציונל

ברוש ואוירון עפיפון ועננים זה מה אני תגידי

אני תגידי, לרסס במלים את ההגיון

להסתבך באותיות ולהתגלגל מצחוק כמו לולאה

זה מה רק אוירון יודע

להתרסק בברוש

יליד 1952, גדל בקיבוץ גבעת ברנר ובאילת וכיום מתגורר בכפר אז"ר. היה בעבר איש קריאיטיב במשרד פרסום. השיר המופיע כאן ראה אור לראשונה בכתב העת "שבו", שבעריכת עוזי אגסי (2011, גיליון 25, עמ' 138), והוא עתיד להיכלל בספר השירים הראשון שלו.

תום הדני

ביום שישי בצהריים

"פרחי הלבנדר,

שאתה מאגד עבורי בגומיה משרדית

גורמים לי להרגיש יחודית.

תהיה מוכן לקראתי

אני שלך ביום ששי בצהרים,

אז תחשב מה אתה רוצה לעשות בי.

במדה ואתמסר לך לפרק זמן בלתי מגבל -

התואיל להמשיך להוגיע את אצבעות ידך

בשביל למתק אותי?

התתן לי לאחוז בשערות החזה שלך עד תלישה,

כשאני נקרעת ללדת?

האם אתה יכל להבטיח לי,

שבכל הבוץ שאתה כותב אני תמיד אהיה

נקדת האור היחידה?

ומה בכלל אני שואלת?

הלוא אני כבר מכירה אותך כהוגן,

אתה מסגל לכפר בכל ולהודות בכל

באותו משפט".

יליד 1979, גדל ומתגורר כיום בקיבוץ גבעת ברנר, השיר המופיע כאן לקוח מתוך ספר שיריו הראשון, "פרא בית החזה" (2011, הוצאת בארד, עמ' 6), שראה אור תחילה במהדורת אינטרנט. הדני נוטל חלק בפעילויות המאבק של איגוד המשוררים, שהוקם בשלהי השנה שעברה.

דניאל באומגרטן

שיר גנוז

כצופה כלפי חוץ מרכבת תחתית,

כל רגעינו חולפים על פני במהירות מסחררת

עם הבהובים מתעתעים מלאי מבע וצבע.

ספק אם יום יבוא ותבין:

אני אבדתי את עצמי לדעת אותך,

נשבר צוארי מלעקב אחר מבטיך לכל עבר

ונשארתי כך, משתק

כמה להשתקם ממך

אך מאז בכל מקום מתגלה צלך.

הייתי רוצה לקחת את ראשי הערוף בידי

וללכת רחוק כסנט-דני,

הייתי רוצה שהאמת תזדכך

אפלו לאחר שנגזר דיני.

הייתי רוצה להיות בנין אמסטרדמי שהותירו רק את חזיתו

הצרה

כדי ליסד הכל מחדש בערפו,

הייתי רוצה להביט בקרבי

ולהוכח שאינך פה.

יליד 1981, גדל בבאר שבע וביישובים בדרום וכיום מתגורר בתל-אביב. השיר המופיע כאן לקוח מתוך ספר שיריו הראשון, "למרות שהמשורר הזהיר", שראה אור ב-2011, בהוצאת גוונים, וכותרתו מתכתבת עם דבריו של המשורר דוד אבידן: "מי שאוהב, בל יעלה אל העיר". באומגרטן הוא פעיל מרכזי במאבק של איגוד המשוררים, ומתוקף התמחותו בעריכת דין מסייע גם לניסוחים המשפטיים של המאבק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו