${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העולה לרגל

תגובות

אורי גרשוני - "השמש של אתמול", גלריה שלוש, תל-אביב

אורי גרשוני עולה לרגל - פיסית ורוחנית - אל הצילום, אל הרגע והמקום שבו הופרד האור מהצל ונצרב על לוח הצילום. פיסית זה מסעו של גרשוני לאנגליה, אל אחוזתו של ויליאם טלבוט, מאבות הצילום. הוא הצטייד במצלמה דיגיטלית שעדשתה הוחלפה בלוח מחורר, וכך היתה למצלמת נקב עכשווית; שילוב של טכנולוגיה עדכנית עם קמרה אובסקורה, מין מכונת זמן. ערפילי האור וערפילי החושך עוטים את ממשות חומרי הצילום הכימיים, הפיסיים, ואז רכותם מתפוררת, כמו במין פוטוסינתיזה מלאכותית, חלומית וריאלית, שבה האור נהפך לחומר.

גרשוני כמו מעלה באוב את טלבוט, וביחד הם משחזרים את הנס ראשוני של הצילום. הם משוטטים באותה אחוזה שהזמן כמו לא נגע בה, חוץ ממצבת קברו של אבי הצילום; גרשוני מתקרב ומצלם את האזוב שבאבן. בקצה האחר מצלמתו של גרשוני מתעכבת, מבפנים, על אותו חלון מסורג, שהאור חודר בו ונקווה על השולחן - זה המראה ההיולי שנאחז לראשונה על לוח הזכוכית של טלבוט ומאז היה לדימוי איקוני של הזיכרון הקולקטיבי. בין מצבת הקבר לבין ה"סיאנס" של הצילום הראשון גרשוני נוגע בגן, נכנס בפשפש העץ כפתח אפשרי לארץ הפלאות של אליס, מצלם את הכנסייה הכפרית שכמו עשויה מסוכר, את תפנימי הרפאים, המסדרונות הספונים בעץ, ארונות הספרים, כלי הפורצלן, סיר לילה מאגף המשרתים. יפי העושר הזה ב"שחור-לבן" הוא בעצם גוני גוונים של אור הנוטש את הצל, אור הנחבא בחיק החושך.

מבחינה רוחנית זו עלייה לרגל באופן שהאמן מתמסר לחלוטין לבריאת הצילום, ומצליח למהול אותו בצילום העכשווי והאישי (כדאי להיזכר בסדרת הצילומים שבה גרשוני צילם את תפנים דירת אביו, משה גרשוני, בכנות אינטימית, בקירבה וביראה, והאב היה שם נוכח-נעדר). גרשוני שוזר בהיסטורי-השיתופי את האישי והפרטי בדמותו של אהוב אלמוני. דמותו החידתית והמורכבת מחדירה ארוטיקה ברקע הראשוני, הדידקטי, והחיבור בין השניים דשן ומפרה, קושר את הרקע לאמן. הגבר מסתגר בתוך חידת קיומו, וככל שגרשוני מתקרב אליו הוא הולך ומתרחק, ואפילו ברגע האינטימי ביותר של האוננות לא ניתן לפצח את סוד קיומו ויופיו, הנעוץ ללא ספק בזמני ובמתכלה.

את התערוכה מלווה ספר-אמן יפה (בעיצוב גילה קפלן ונורית בנימיני), שבו מורחב עוד יותר המבט הרגיש והחושני של גרשוני, והאישי וההיסטורי יוצרים יחד שלמות של מקום ואדם. כריכתו החיצונית והפנימית של הספר שחורות ורכות כלילה, וכשפותחים את הספר חוזים בלובן דפיו - אלמנט עיצובי המספר את אופן בריאת הצילום, הראשוני והעכשווי, באותה הפרדת בראשית שבין השניים.

ניר כפרי - "עזה - ארץ קרובה", אוצר עודד ידעיה, גלריה מנשר, תל-אביב

תצלומיו של ניר כפרי משליכים אותנו מן האידיליה הכפרית אל תהומות המציאות המקומית. אך כפרי מצליח ליצור תחושה של ריחוק והשהיה, פסק זמן, הנוטלים את הצילום העיתונאי, המדווח, המתעד, אל התחום האמנותי, המתערסל בחיק נצח כלשהו - מפקיע את הרגעי ממהלך הזמן. כפרי אינו מתיימר לדבר בשם הקורבנות, העשוקים, הנצורים; הוא אינו דומה למי שביצירתם בשם הפלסטינים נוקטים שלא במודע אקט קולוניאליסטי תרבותי, שמפשיט אותם אפילו מזכותם להביע את שוועתם. המבט והריחוק של כפרי שייכים לאשם, למפציץ ולמתבונן חסר ישע בתוצאות, במצב שנוצר. כפרי אינו מתערה במושאי הצילומים, אלא מצלם את רובם מתוך מכונית החולפת בתופת הזאת. הוא אינו צלם המלחמות ההרואי, אבל דווקא ה"הסתתרות" הזאת נותנת לצילומיו את עוצמתם שמעבר לרגע המצולם. כפרי לא רק שאינו מנסה להסתיר את הפחדנות, אלא הוא מדגיש אותה בכך שמסגרת החלון של המכונית משמשת מסגרת פנימית לרבים מהתצלומים.

אלה הם תצלומי שחור-לבן דחוסי אווירה. עינו הטבעית יודעת, כמעט כרפלקס, לחתוך ולמסגר בקומפוזיציה משובחת, במיוחד בהתחשב בנסיבות. במיניבוס לבן בשדה טרשים יושב ילד מלאכי, ספון גם הוא בביטחון חלקי. האם זו נקודת מבטו של כפרי עצמו, עיני ילד נצחי? בתצלום אחר נראים לוחמי חמאס כמלאכי חבלה חמושים, רעולים, צלליות כהות על גבו של טנדר אזרחי שברירי; האם גם הם היו פעם ילדים מלאכיים חולמניים? תצלום לילי אחר צולם בהגנב במהלך נסיעה, וכך נברא טשטוש פואטי של הסוס הצחור ופרשו הנעלם - תמונה מתוך אלף לילה ולילה של המאה ה-21.

בתצלום נוסף - ילד וילדה שכובים בגבם אלינו, משחקים במשחקי מלחמה, שושן צחור מעטר את שערה השחור, והם מתפלשים בעפר, אולי מעמידים פני מתים, וילד קטן, בבגדי חורף של פליטים קשישים, מתבונן בהם סקרן. ילד מזדקן אחר עומד יחף במימי שלולית, מתבונן תמים ומשתאה במכונית החולפת ובאורח מעולם אחר, הגונב את דמותו לנצח לא-לו. בתצלום נהדר, יוצא דופן במכלול, נראה בחור צעיר; בתווי פניו הנדיבים מחלחלים טירוף ואימה כלשהם, הבאים לידי ביטוי מוחשי יותר בגור החתולים שלידו - גברבר וחתלתול על רקע שמי שקיעה אקספרסיביים, מעל לצלליות הדקל.

באורווה שמתחת לכיפת השמים מצטופפים בצוותא סוסים וחמורים, ודווקא שם נמצאת שלווה רגעית לא צפויה, כחמורים וסוסים מסביב לאבוס בתמונת הלידה של ישו.

אחד התצלומים היפים בתערוכה הוא כמין טבע-דומם מורחב. זה בית מידות עירוני-עזתי עם נגיעה אוריינטלית, נושא את צלקות הירי. המעגל נסגר בתצלום נוסף, מבעד לחלון המכונית, של הים החורפי העזתי, שיושבים מולו שני עלמים על ברזלי הטיילת החבולה, נורמליות ושיגרה פגיעות להחריד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#