בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רסיסי טל

12תגובות

"המשורר", מופע משותף של טל איפרגן ורונן רוזנר, פאב "נולה סוקס", מרכז זיו, חיפה, 16.6

המשוררת הצעירה טל איפרגן (ילידת 1983, חיפה), נמצאת עדיין בראשית דרכה כמשוררת. מקריאה בשני ספריה, "נגיעות" (2009, טרקלין) ו"הפוך בלי קצף" (2010, פיוטית), וכן מתוך עיון בחוברת השירים שפירסמה בעצמה תחת השם היומרני משהו, "הגדה, אם תרצו", אפשר לומר שבין הבוסר בשירתה צצה לפעמים שירה צרופה: "אני רגועה. / אולי רק אם / אכתוב זאת / אוכל להאמין". בסוף השיר "שנה אחת", החותם את ספר ביכוריה, היא מבהירה לנו הבהר היטב מהו חלומה: "כשהמלים שלי ייגעו / ידברו אל רבבות / אתמלא בגאווה פנימית / אלחץ ידה של הצלחה / אתעורר לפני השמש / בכדי לומר מולה תודה" (עמ' 47).

רבבות אנשים אמנם לא מילאו את הפאב החיפאי "נולה סוקס", כאשר איפרגן עלתה אל הבימה ביחד עם בן זוגה למופע, המוסיקאי והזמר בעל הקול החם רונן רוזנר, אך מי שבאו, נחשפו באירוע באופן בלתי אמצעי לתהליך הבשלתה של משוררת צעירה. במקום שהמלים ישלטו בה - אחד הסימנים לזיהוים של משוררים שבשירתם שולט עדיין הבוסר - היא השתלטה על המלים ועשתה בהן כבתוך שלה. "המשורר" הוא מופע שירה, שתכניו משתנים כנראה מדי פעם בפעם, שכן בראשיתו פתחה איפרגן ואמרה: "עברו עלי מיני דברים מאז ההופעה האחרונה על הבימה הנהדרת הזאת. בחלקם אשתף אתכם, על חלקם רק הדף יידע".

בכל מקרה, מומלץ שלא להחמיץ את המופע, שבו היא קוראת מיומן כתיבה, ומציגה לקהל את הלומות חייה וסערות נפשה במידה נדירה במחוזותינו. אמנם כן, לאיפרגן יש איכויות בימה: הופעה נאה, קול צלול ובהיר ויכולות משחק בלתי מבוטלות. אך מה שבעיקר הופך את האירוע הזה לתענוג אמנותי הם השירים שהיא קוראת, ושאחר כך או תוך כדי קריאתה רוזנר מנגן ושר.

"הקצב של החיים נראה לה רע. / היה זה שונה כשהוא היה. / מאז שעזב / מילאה אותה ריקנות ללא צדק / גרמה לה לכעוס / על כל מי שהתקרב. // נראה לה רע / שהוא לא שואל עוד לשלומה. / לא משנה כמה משחות מרחה / כמה חבשה ופליסטרה / זה לא הגליד את הנפש. / אף אחד לא באמת רוצה להיות בודד", כך משוררת איפרגן בראשית הערב את שירה "נראה לה, רע". ככל שגם בו יש נגיעות של בוסר, הרי שהוא חושף לא מעט מן הנושאים של כתיבתה, כגון יחסי אהבה בין-אישיים; פחד מריקנות ושעמום ובעתה של ממש מן הבדידות. מה שקורה בהמשך הוא שבאמצעות פריצות אל היומיום השיגרתי ביותר שניתן להעלות על הדעת, קרי רשימות קניות שהיא עורכת לעצמה וקוראת בפאתוס כאילו היו מניפסטים ספרותיים, מצליחה איפרגן להמריא אל מקומות של יצירה עצמאית.

ראו כמה יפה זה קורה: "עורכת רשימת קניות: פחמימות: בטטות, תפוח אדמה אחד, לחם מחיטה, / קרקרים עם זרעי פשתן, פריכיות של אורז. / אורז. אורז לבן ונקי מאשמה. / אסיים את חצי הסיר ואשתה לי תה עם מרווה..., / אני לבד מתוך בחירה. / דלת הכניסה אלי סגורה. / לתוך תוכי אני נכנסת. תיכף אשוב". הקישור בין יחסי האהבה לבין אוכל הוא כמובן לא חדש אך האופן שבו איפרגן טווה את המרכיבים הללו יחד הוא מרתק ומפתיע באינטנסיביות שלו: "הישארי לישון הוא מבקש / אין לך באמת לאן ללכת באמצע הלילה. // ואני נשארת, / מה כבר יש לי לעשות? / בזרועותיו / השינה על הגב / מקבלת משמעות זהה, בדידות". ומיד אחר כך, שוב, בקריאת רשימת קניות, הנחתמת בהגדרה מדויקת להפליא של בדידותה במערכת הזוגית: "אורז לסושי, חומץ אורז ואצות נורי. / אבוקדו, עירית, מלפפון, דלעת, פטריות. / רוטב צ'ילי מתוק, רוטב סויה, גוורץ קר ולבן. / אני שוחה אל לב לבו של אי אחר".

מופע "המשורר" (ומדוע לא "המשוררת")? כולל גם שירים על נושאים אחרים, הגם שברור כי ליבתו היא האהבה. איפרגן היא אמנית עדינה של יחסים וכותבת בשפה פשוטה, לעתים עד כדי פזמונאות של ממש: "יקירי, אתה בחינה / בה אין שאלה, האם כל זה צודק. / בקלות הדעת אני עלולה / להתמכר לך. / להתפרק לאלף רסיסים קטנים של טל", כך היא כותבת בשיר "תיכף אשוב". היא מצטטת במופע משולי רנד ומשירו "המשורר", וגם מספרו של יונתן גפן, "חומר טוב", ואף מקדישה שיר יפה במיוחד ללי זיתוני, שנהרגה בתאונת פגע וברח, בשם הדו-משמעי: "כל דבר מזכיר לי אותך". "הוריה נמצאים כאן הערב ואני מאוד מתרגשת", אומרת המשוררת וקוראת בקול רועד אך בטוח; היא כותבת על דמויות שהיא פוגשת בבית הקפה ומציגה בסך הכל עצמיות בעלת כוח פנימי מרשים, כמו למשל בשיר "קרם ברולה": "יקירי / לך הכנתי קינוח צרפתי / סוכר חום / מעל מפזרת / אותו מקרמלת / שורפת / תמיד שורפת משהו טוב. // במיוחד בשבילך יקירי / אני מקשטת בפרי / ברוטב וניל נהדר. / נהדר. / זה נגמר / בין שנינו", או כמו בשירה המצוין "אתה מוזמן לקחת", המופיע בספר "נגיעות", שהוקרא גם במופע, ונכתב, רובו ככולו, כסימן קריאה. הנה ראשיתו, החוזרת גם בסופו: "אתה מוזמן לקחת / את הדברים הקטנים / שהשארת אצלי. / אשמח אם תלך / תנעל את הדלת / ותניח לי" (עמ' 20-21). בסוף המופע קוראת איפרגן בשיר "מלחמה", שבסופו היא מבהירה מתוך מודעות רבה כי: "במלחמה שלי / אין מנצחים / יש מלחמה, שהיא עצמה / ניצחון גדול". כאן היא פונה אל הקהל בפנייה נרגשת, שלא לאבד תקווה, לא להפסיק להילחם ולשים קץ למחסומים, וכמו מהדהדת בכך את מה שהיא מצליחה לעשות בהופעתה.

דורון עובד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו