בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משוררי הלהכעיס קרצו לנו

סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שמרדו במוסכמות הפואטיות המקובלות באותם ימים ורצו לברוא עולם שירי חדש, הרכיבו את חבורת "לקראת". משה בן-שאול, גרשון שקד ויהודה עמיחי שנמנו עם החבורה כבר אינם בין החיים. נתן זך, אריה סיון, בנימין הרשב ומשה דור פועלים כל אחד בנפרד. במלאות שישים שנה לייסוד החבורה מספר משה דור על ימי המהפכה ההם

7תגובות

עלית קרפ מראיינת את משה דור

מה הן הנסיבות שבהן התהוותה חבורת "לקראת"?

"היינו חבורת סטודנטים באוניברסיטה העברית בתחילת שנות החמישים שלא חשה בנוח בחיים האמנותיים והרוחניים שאפפו אותנו בישראל באותם ימים. האווירה שיצרה אגודת הסופרים לא היתה מקובלת עלינו מצד אחד, ומצד שני השמאל, שלמד לצערנו מהדוגמה הסובייטית ודבק בה, גם לא מצא חן בעינינו. הימים היו ימי האכזבה הגדולה, שהיתה נחלת החברה בישראל לאחר מלחמת השחרור. הכמיהות והציפיות נכזבו, העוני שפשה בכל מקום הוליד שחיתות, ועל הרקע הזה צמחנו כחבורה. נקלענו למצב שבין דבקות בדוגמות עבר לבין מהפכנות לכאורה, שגם היא השתמשה בכלים שהיו זרים להוויה הישראלית".

על מה דיברתם?

"דיברנו על שירה, ולמעשה התנגדנו לשמרנות שבה נכתבה השירה עד אז. רצינו למרוד במוסכמות המקובלות".

את מי שנאתם בדיוק, את נתן אלתרמן?

"אדבר רק על עצמי: אני אהבתי את שירת אלתרמן. זו שירה מאגית נפלאה, אין לנו משורר בסדר גודל שלו, ושליטתו בכלי השיר היתה מופלאה מכולם. הוא משורר גדול, שהושפע כמובן רבות מהשירה הרוסית, אבל הוא יחיד במינו. השירים הראשונים שלו לא היו שירים טובים, אבל החל ב'כוכבים בחוץ' הוא הפך למשורר גדול והמשיך להיות כזה גם הלאה. האופן שבו ראיתי את אלתרמן יצר מחלוקת חריפה מאוד עם יתר חברי החבורה. נתן זך הסתער עליו בחמת רצח, אבל אלתרמן הוא משורר שכל תרבות צריכה להיות גאה בו".

בקריאה בשירתו של זך, תמיד נראה שיש בה משהו מאלתרמן. כאילו הוא אומר "אני יכול לכתוב כמו אלתרמן, אבל אני לא רוצה".

"זה נכון, ואף על פי שאין לי יומרות פסיכולוגיות, אני רוצה לשער השערה בעלת גוון פסיכולוגי ועל פיה, התוקפנות שבה הסתער זך על אלתרמן מקורה במשיכה שחש כלפיו, ובשיריו המוקדמים של זך ניכרת אכן השפעתו של אלתרמן. את השירים ההם קראנו בחדרו של בנימין הרשב, שהיה ממוקם על גג, מול בניין הכנסת הישנה במרכז ירושלים, מול קפה טעמון. לידו, באותו גג, גר יוסף ליכטברג, שמרן בן שמרן, שהיה מתלונן לבעל הבית שאנחנו מרעישים. הרשב הביא אתו לחבורה שלנו עולם תרבותי רחב במידה שלא תשוער כלל. ההשכלה הרחבה שלו הפכה אותו ממש לרמב"ם שלנו. הוא ידע שירה אנגלית, רוסית, פולנית וגרמנית, ונוסף לזה היו לו גם המון ידיעות חוץ-ספרותיות שקשורות לספרות: קורות חייהם של משוררים ואמנים, ההיסטוריה שלהם וכיו"ב".

באיזו מידה היתה החבורה שלכם חשופה להתרחשויות דומות בעולם?

"הודות לבנימין ידענו שיש קבוצות דומות בצרפת, משוררי הלהכעיס קרצו לנו. נלחמנו בשתי חזיתות: האחת נגד אגודת הסופרים, שעוד לא השתחררה מביאליק, והשנייה - המלחמה במשוררים הרוסיים".

יש בכלל קבוצות של משוררים?

"בוודאי, אין ספרות בלי חבורות".

אבל הרי לא כתבת שירים ביחד עם מישהו.

"נכון, אבל היו דברים אחרים בחבורה: לילה אחד, לדוגמה, ראיתי את גרשון שקד ליד בניין הטרה סנטה בירושלים, כשהוא יושב ובוכה. שאלתי אותו מה קרה, והתברר שבעת ששקד ישב ובכה למטה, תינה מישהו אחר מחבורתנו אהבים עם אהובתו של שקד באחת הקומות העליונות של אותו הבית. בחבורה שלנו היו גם נתן זך ויהודה עמיחי, ומכיוון שלא היה לנו מה לאכול, רק שתינו כמויות גיגנטיות והוצאנו ספרים והתפרנסנו מעבודות מזדמנות, אפילו בשוק מחנה יהודה. אז נכון הוא שבאופן עקרוני השירה נכתבת בחביון חדר או בעליית גג, הרחק מההמון המתהולל, אבל היו גם דברים אחרים".

אילו יצירות כתבת בעקבות התהוותה של הקבוצה הזאת?

"ספרי הראשון ‘ברושים לבנים', שיצא ב-1954, היה הראשון שיצא בהוצאת ‘לקראת'. לצערי, לא נותר ברשותי ולו עותק אחד ויחיד ממנו. אחר כך הוצאנו את ‘עכשיו ובימים אחרים' של יהודה עמיחי, ואחר כך ‘מגדל שמש' של משה בן-שאול. הספרים הללו, ואולי היו גם אחרים, שאינני זוכר כרגע, לא היו יוצאים ללא הוצאת ‘לקראת', וגם לחבריהם לא היתה התעוזה להוציאם לאור אלמלא חבורת ‘לקראת'".

אילו מהיצירות שנכתבו בעשרים השנה האחרונות נכתבה לדעתך באופן ישיר או עקיף כתוצאה מהרעיונות שהעלתה חבורת "לקראת"?

"קשה לי לחשוב על משורר כזה. אני כבר שנים רבות לא מעורב, וקורא רק מה שמגיע אלי. אין לי ספק שמי שהשפיעו יותר מכל הם עמיחי וזך. אני רוצה לקוות שהשפעתו של זך היא מהתקופה הטובה שלו ולא מהתקופה הרעה, שנמשכת כבר כמה עשרות שנים. כמי שמאוד העריך את יצירתו, צר לי כשאני קורא מפרי עטו בשנים האחרונות. חבורת ‘לקראת' כתבה בשורות חופשיות, ללא חריזה, השתמשה במטריקה שונה, ובתמונתיות שונה שלא היתה מקובלת על הדור הקודם, שלא נלחם כדי להשתחרר מאלתרמן. הם העריצו אותו, כמו שראוי היה לעשות, וכמו שעשו רבים באותם ימים רחוקים, שבהם מי שהיה מגיע לכסית היה רואה אותו ואת שלונסקי".

אהבת אותו?

"הכרתי אותו די מקרוב, מפני שאבי היה באותה קבוצת חלוצים. שלונסקי הלך לעין חרוד, חרש רגב אחד, כתב כמה שירים ועבר לתל-אביב. הוא היה הראשון שקרא את שירי, שאבי הביא לו, והציע שאמשיך לכתוב. הוא לא היה משורר גדול, אבל הוא היה אדם שניתן ללמוד ממנו רבות, מכיוון ששלט בעברית ללא מצרים. זה בולט במיוחד לנוכח שחיקת השפה העברית בימינו, והחידושים שלו מענגים עד היום".

מדבריך משתמע שהיה איש בעל כלים לשוניים רבים, אבל עם מעט אמירה.

"אני לא אומר שהוא היה גרפומן, אבל הוא הטיל את כובד משקלו על קלף מסוים. אלתרמן דחק את רגליו עמדה אחר עמדה, ושלונסקי, שראה זאת, הכיר בגדולתו של אלתרמן, ואהב אותו. אלתרמן עצמו בכלל לא רצה שיהיו לו תלמידים, כמו שהיו לשלונסקי. שלונסקי ידע לשתות נהדר, אבל אלתרמן היה שתיין איום".

היום, בחלוף שנים רבות כל כך, האם לא גרמתם למהפכה שהיתה מתחוללת בכל מקרה, בגלל כל מיני רעיונות שהיו מקובלים אז בעולם ובגלל התפשטות העברית ממחלצותיה?

"יכול להיות. הקונסנזוס התרחב בכל התחומים והוא יכול לבלוע את כל מה שעובר בסביבה. יש שיר נחמד מאוד של לואיס סימפסון, משורר אמריקאי יליד 1923, שאני מתרגם עכשיו משיריו. השיר נקרא ‘שירה אמריקאית', והוא מתאר יפה את כוחה של השירה לעכל את כל מה שהיא פוגשת בו:

"תהיה אשר תהיה, מן ההכרח שתהיה לה

קיבה היכולה לעכל

גומי, פחם, אורניום, ירחים, שירים.

כמו כריש היא מכילה נעל.

היא חייבת לשחות מילין על מילין דרך המדבר

משמיעה צווחות שהן כמעט אנושיות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו