בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נמלים קשות יום

ירמי פינקוס בונה בספרו החדש "בזעיר אנפין" תמונה בימתית גדולה של ישראל בסוף שנות השמונים, ימי יצחק שמיר והאנשים הקטנים המשחקים בגדולות

תגובות

בזעיר אנפין, מאת ירמי פינקוס, הוצאת עם עובד, 2012, 310 עמודים


הקריאה ב"בזעיר אנפין", הרומאן השני של ירמי פינקוס, אם להשתמש במלה מרכזית
מהספר עצמו, היא תענוג. דמויות מגוחכות, כל אחת מהן עם גינוני דיבור ייחודים לה;
תיאורים מבדרים ומוקפדים של מכולת שכונתית, דירות בורגניות בצפון הישן של
תל-אביב, משרד נסיעות מעוטר בשלל כרזות פרסומת מסעירות חושים, ומקומות שכמותם; הגשמה מחדש של תקופה ¬ סוף שנות השמונים ¬ שכבר מתחילה להיראות רחוקה. כל אלו עושים את "בזעיר אנפין" לספר, כפי שאמרתי למכר שעובד בחנות ספרים, שקל להמליץ עליו, גם אם הוא פחות טוב, או לפחות פחות ייחודי, מספרו הראשון של פינקוס, "הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט".

הרומאן הראשון עסק בלהקה של שחקניות יהודיות מזדקנות, שמתמחות מאז ילדותן
בהצגת תמונות מרגעים חשובים בתולדות האנושות (קולומבוס מגלה את אמריקה לדוגמה) על רקע תפאורות מפוארות, ריקודים ותכסיסי בימה יוצאי דופן. מסעותיה של להקה זו על רקע מזרח אירופה של שנות השלושים יצרו רומאן פיקרסקי-היסטורי ששיקף את הגישה התמונתית של דוקטור פבריקנט לתיאור תולדות האנושות. הרבה מהפואטיקה של הקברט (וודאי גם של איור וכתיבת קומיקס, אמנותו הראשונה של פינקוס) קיים גם ב"בזעיר אנפין".

דניאל בר און

העלילה רחוקה מלהיות הפן החשוב בספר, ובכל זאת אפשר למצוא בו עלילה. במרכז הספר, אם יש לו מרכז, נמצאת דבורה זלצמן (לבית שלוסמן), בעלת פרפומריה שממשיכה להתקיים מאחר שהיא בחזקתה בדמי מפתח. דבורה, שמאז ירח הדבש שלה לא נפשה בחוץ לארץ, מתקנאת באחותה, ציפי צינמן, ורוצה אף היא לבקר בזייפלד, עיירה אוסטרית, שלפי תיאוריהם של ציפי ובעלה יוסף איש המכולת, נדמה כי היא מקור כל עונג. כדי לאפשר לאחותה את המסע, ציפי, שמפיקה תצוגות אופנה לוועדים גדולים בפארק המים שפיים, מציעה שדבורה תמכור חולצות ומכנסי גולשים לקייטנים (פינקוס מתמחה במלים שמבטאות את רוח התקופה).

תתי העלילות בספר עוסקות בקרובי משפחה אחרים המנסים להיכנס או לצאת מהנסיעה
המשותפת בשל שנאה לשינויים, אהבה חדשה למצילה משפיים, או תשוקה ללמוד עם רב אמן אוסטרי בנגינה על מסור. המצערת מבין העלילות היא ההחלטה של דבורה לא לשתף בטיול את בת חסותה ואחותה, בינה, שנתקעה בילדותה בשל מגבלה שכלית ואף סובלת מצליאק (רגישות חמורה לגלוטן); דחייה כרונית של ההודעה לאחותה היא הפן הקשה ביותר בספר, שברובו אינו שוקע בצדדים האפלים של החיים, גם אם הוא מצביע על קיומם.

כוחו של "בזעיר אנפין" אינו בסיפור העלילה אלא בבניית סצינות בודדות, שאת
התפאורה שלהן ואת הרקע הרגשי להן פינקוס בונה בעדינות ותנופה. לפני שציפי מגיעה
לפארק המים של קיבוץ שפיים כדי לנהל תצוגת אופנה (בהנחיית טיפוס שחוש ההומור
המתעמר-המתנשא שלו מזכירים את דודו טופז) ודבורה מגיעה בחברת אחיינה למכור
מכנסיים זולים, פינקוס מתעכב על חרקי הקיבוץ: "נמלים קשות-יום... שהשגתן קצרה
כידוע, לא תנחש שמטרים ספורים משם, מאחורי הגדר המרושתת החסומה ביריעת רפיה
כחולה, מתקיים עולם אחר, גן עדן מעשה ידי אדם: ארץ דשנה ומשגשגת שמתגוללים בה
גרגירי סוכר לרוב וכל חרקיה מפוטמים ושמחים בחלקם" (עמ' 139 1140). בתוך כך הוא
מספיק לשקף את רגשותיה של דבורה, העמלה בקשר לאחותה וחוץ לארץ, לרמוז לשיר של רחל ולסיפור של ביאליק.

אך פינקוס אינו מסתפק בחרקים, אלא מספר לנו גם על מנהלת מזנון הפארק, חברת קיבוץ ותיקה שכריכיה הטעימים כבר הרשימו שליחים מברית המועצות, ועל צעדתה תחת עול שקי הלחמניות שיזינו את הנופשים. לאט מופיעים עוד עובדי פארק, נציגים ראשונים של הוועדים, ולבסוף הקייטנים על הצידניות שלהם. אני מפרט קצת מעבר לנהוג בביקורות ספרות כדי לתת טעימה מעושר התפאורה - רובה סטטית למדי, עם ניצבים שמתחלפים בלי שהקורא ישים לב, שעומדת ברקע של מה שמתואר בתת-כותרת לרומאן כ"דרמה מחיי המסחר". כפי שהספר מחולק לתמונות תמונות, כך הוא מעין תמונה בימתית אחת.

נהוג לראות בדינמיות מידה טובה, אבל גם בהקפאת רגע היסטורי מסוים, ישראל
הבורגנית של 1989, ובחינה מדוקדקת של רגע זה היא הישג ספרותי לא מבוטל. פינקוס
טורח רבות כדי לתת ייחודיות לזמן שבחר, ומרשה לעצמו מדי פעם להשוות את ימינו עם
העולם העתיק לכאורה, שבו עדיין צריך להמציא קבלה מהבנק כי קנית מטבע זר אם ברצונך לעזוב את הארץ, ובו רשתות סופרמרקטים הם חידוש מרעיש. לפעמים הדגשת ההבדלים מוגזמת מספיק כדי שהקורא יבין שהבדיחה היא על חשבון אלו שחושבים שהשאירו את הקרתנות של שנות השמונים מאחור, אך למעשה אינם כה שונים מהסוחרים הזעירים של פינקוס, גם אם כבר יותר זול לטוס לאירופה ואפשר לראות תצוגות אופנה בטלוויזיה בכבלים או באינטרנט, במקום במועדונים ופארקי מים.

גם דרכנו להגזים מועמדת לחציו העדינים של פינקוס. בתחילת דרכו של הקברט
ההיסטורי השחקניות היו ילדות קטנות, אך בכל זאת שיחקו דמויות מהעבר הנשגב. כך גם "בזעיר אנפין", כפי ששם הספר מרמז, עוסק בקטנים המשחקים בגדולות, בחלקי הנתפש כמייצג. הרוח הנושבת בספר היא של ראש הממשלה יצחק שמיר, איש קטן פיסית, שמספק לספר אפיגרף: "עיני העולם נשואות לבחירות המוניציפליות" (עמ' 7). כמו בהרבה מהדיבור ברומאן, נמצא כאן הפרזה (היפרבולה), אני מניח בלתי מכוונת. האם שמיר באמת דימיין תבל ומלואה ממתינה בקוצר רוח לדעת מי יהיה ראש עיריית באר שבע ומי יהיו חברי המועצה האזורית שער חפר?

גם הדמויות ברומאן, שסובלות מאינפלציה מחשיבות מקומם (אינפלציה, דרך אגב, היא
מושג שבסביבות 1989 נסכה אימה על כל ילד ישראלי, כמעט כמו רעולי פנים ואירועי
דקירה). הצינמנים ראו את זייפלד, ראו כמה מפלים, את טירתו של המלך לודביג המטורף
ואפילו הפליצו ליד נזירה איטלקית, והנה הם טיילים אלופים למודי עולם. לאחר שהיא
מוכרת שני זוגות מכנסיים דבורה חושבת: "שישים שקלים! תמורת סחורה שעלתה עשרה! זהו אם כן עולם האופנה, אמרה בליבה דבורה זלצמן. במוחה הזריז כבר נכפלו המספרים והצטברו ההפרשים" (עמ' 128). כמו הרווחים המשוערים, גם הדוכנים הנידחים נכפלים לעולם האופנה, המקומי הופך לעולם כולו, בערך אותו עולם שעיניו נשואות לבחירות בלוד ורמת גן.

אותה אינפלציה בחשיבות קשורה במיוחד בכסף. אנו למדים שאחרי קיץ של ניהול דוכן:
"ההצלחה נסכה שיכרון והסעירה את הנפש. למן המחצית השנייה של אוגוסט כבר ראו
גיבורינו את עצמם כבעלי הון בזעיר אנפין" (עמ' 255). בסביבתו הקטנה כל אחד רואה
בעצמו לפעמים מין בעל הון וששרה. אני חושד שזו נטייה אנושית באותה מידה שהיא
תכונה ישראלית. הזדהות יתר עם טייקונים, לפחות בזעיר אנפין, היא כמעט בלתי נמנעת,
גם אם בשכלנו אנו מבינים שהיא מזיקה לנו, אישית ופוליטית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו