בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדוכיפת ועוד סיפורים

תגובות

הדוכיפת והיונה

הדוכיפת קראה את היונה אליה ופלתה את כיניה במקורה הדק. ראתה היונה כי טוב
ונשארה בקן הדוכיפת וזו סינצה נוצות היונה בשקידה, מקצה כנף ימין ועד קצה כנף
שמאל. כשגמרה אמרה: עופי, עתה. היונה מיאנה. עקרה לה הדוכיפת נוצה והיונה גרגה
בכאב. עופי! שוב סירבה. מרטה הדוכיפת את נוצות היונה בזו אחר זו, עד שנותרה היונה
עריה ולא יכלה עוד לעוף מתוך קן הדוכיפת אשר פרחה משם ובנתה לה קן אחר.

חזיר הבר

נקרה בדרכי חזיר בר שנתפס בגדר תיל והוא פצוע ותש ממאבקיו להשתחרר. בכוחות
אחרונים נחר מרות על רעבו המייסר והתחנן שאצילו. הזמנתי מונית ומיהרתי לחזור עם
ראש חסה ומזמרה. חזיר הבר זלל את החסה, אולם כאשר פישקתי את הלהבים לחתוך את הגדר, הפציר בי: אל נא. התרגלתי. ברם, עודי רעב ותהיתי אם תסכים להביא עוד אוכל.

המקרין

הסרט עצר ולהט נורת המקרן פער חור מתפשט בתמונה. המקרין, כמעט נחנק
מפופקורן, מיהר להגיף את תריס הנורה, הדליק את האור באולם והחיש את הסרט אל
הסלוטייפ. הקהל הקים רחש קל שנועד להידמות לכעס כבוש, בעת שהמקרין החזיר את
הסלילים למקומם על המכונה ופיתל את הסרט במיומנות על מסלול גלגליו. כעבור דקה
נכבו האורות והעלילה נמשכה.

הכפר השרוף

חנינו תחת סלע גדול ובגבנו אליו התבוננו בכפר העולה בלהבות. אחרי שוך האש,
כבר לא משכו את המבט השרידים המפוחמים. העין נדדה אל העשן המעכס דרכו אל המרום ותימורתו מוורידה ומכתימה באור השקיעה.

החיילים והכלבים
 

תחילה חלה חייל אחד. היה משתעל ביובש ומקנח דמעות של דם מעיניו. אחריו חלה
הכלב שנהג ללטף, וממנו נדבקו שאר כלבי הקסרקטין האפורים והשעירים, שהיו מטיילים
שם בטל, ועתה אפף את כל אחד מהם בשוטטו נחיל זבובים זמזמני. כאשר חלה המצביא, פקד לירות בכלבים ולקִברם. על כן היה סבלם של אלה, אחרי ככלות הכל, הקצר ביותר.

הבלון האפור
ילדה שקועת עיניים ליקקה סוכרייה על מקל עשויה מלח. בשמאלה אחזה בבלון
אפור. בכל אשר פנתה, היתה דוכיפת חגה מעליה. הדוכיפת קיוותה שהילדה תשחרר את
הבלון האפור, על מנת שיפרח מעלה כלפיה ותוכל לנקרו.

שולחנה של הרוזנת

בהיכל הגדול ניצב שולחן עץ ערמון עצום-ממדים, מלאכת נגר הונגרי, שמעודו לא נשא
סעודה. מדי שנה בשנה, הזמינה הרוזנת שלושה גלפים מוערכים לגלף בו עיטורים,
ולמוצלח שבהם העניקה פרס יוקרתי. ככל שהתמלא משטח העץ, כך התאמצו המתחרים לחרוט פיתוחים מפוארים אך גם דקים ועדינים מקודמיהם, במגבלות החלל שנותר. כך הפכה המלאכה לדורשנית עד כי יכול לה רק המיומן והדייקן שבאדם. בשנת היובל, על אף
השתתפותם של שני הגלפים המוכשרים בתבל, זכה השלישי, שציפה את השולחן בשכבה של לכה שקופה ותו לא. בשנה שאחריה, התחלקו בפרס שלושה סבלים, על שחתכו את השולחן לשלוש פרוסות וסחבוהו החוצה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו