בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלום עליכם, הראינוע ופולי ברז'ר

בסוף שנת 1913 גילה הסופר שלום עליכם את הראינוע, והגילוי הזה הוליד את התסריט הראשון והאחרון שכתב

תגובות

בסוף דצמבר 1913 יצא הסופר שלום עליכם עם בנו מישה מלוזאן שבשווייץ, מקום
מגוריו באותה עת. הוא נסע לפאריס, שאליה הוזמן לערב הקראת יצירותיו שתוכנן לתחילת חודש ינואר. בינתיים היה לשלום עליכם פנאי ליהנות מבירת התרבות העולמית. מיד עם בואו הלך עם בנו ועם ידידו הסופר שמעון דובין לקברט המפורסם "פולי ברז'ר".
למחרת, ב 31 בדצמבר, כתב לחתנו יצחק-דב ברקוביץ': "אתמול היינו שלושתנו ב'פולי
ברז'ר'. החזקתי מעמד עד השעה עשר ועזבתי, והם נשארו ליהנות מבלבול מוח משעמם". באותו ערב הוצג בקברט רֶוויױ בסגנון המוזיק-הול. בתוכנית אמנם השתתף הקומיקאי המזמר לואי מורל, אבל שיריו המבודחים של השנסונייה לא היו כנראה לרוחו של שלום עליכם. שלום עליכם יצא מ"פולי ברז'ר" אל השדרות הגדולות ואל "תיאטרוני סינמה".אולמות הראינוע היו אז פתוחים עד מאוחר בלילה, לכבוד השנה האזרחית החדשה, כפי שדיווח שבועון מודרניסטי ביידיש בפאריס, "דער נייער זשורנאל" (העיתון החדש): "בכניסות לעשרות אולמי הסינמה... עמדו בחורים גבוהים וחסונים במעילים אדומים או כחולים עם כפתורים גדולים מוזהבים ואימצו את גרונם בצעקות: אונטרֶה!.. אונטרה! כך הם קראו לעוברים ושבים להיכנס פנימה". שלום עליכם נכנס כנראה לאחד המקומות הללו, כפי שניתן להסיק מהמשך מכתבו לברקוביץ': "לעניות דעתי ¬ הסינמה הרבה יותר מעניינת (מ'פולי ברז'ר')!"

הראינוע אכן עניין את שלום עליכם. בשלהי דצמבר 1913, בימי חנוכה, פירסם השבועון
הניו-יורקי ביידיש "דער אמריקאנער" (האמריקאי) את תסריטו הראשון (והאחרון
שפורסם) של הסופר, "די וועלט גייט צוריק" (העולם הולך לאחור). שלום עליכם הגדיר
את הז'אנר החדש בכתיבתו כ"פנטסיית סינמה". הוא מסר את התסריט גם לעורך "דער נייער זשורנאל", משורר צעיר מפולין בשם אברהם רייזן, שהגיע לפאריס זמן קצר לפני כן.
נראה שבאירופה היה "דער נייער זשורנאל" ההוצאה היחידה ביידיש שהתאימה לפרסום
שכזה: העיתון היה בין הראשונים להתייחס לנושא הראינוע, אשר גרם "למצב הדיכאון
בעולם התיאטרון הצרפתי". רייזן פירסם מיד את התסריט.

הפרסום הסימולטני הזה - בניו יורק ובפאריס - בישר את העיסוק החדש של שלום עליכם,
שלרוב אינו מזוהה עם יצירתו. התסריט שפורסם קצר מאוד. אין זה תסריט במובן המוכר
לנו היום, אלא מין סינופסיס בעל מסר אידיאולוגי. הוא מורכב מארבעה חלקים, שמחבר
ביניהם רעיון משותף אחד: הדלקת נרות חנוכה במשך שלושה דורות במשפחה יהודית-רוסית עשירה ושמה וייראך. משמעות השם היא קטורת, מה שמדגיש עוד יותר את טקס הדלקת הנרות בחנוכה כאנטי-תזה מסורתית לחגי סוף השנה של הנוצרים. בחלק הראשון מדליק נרות מייסד השושלת אברהם וייראך, בשני - בנו יצחק, וברביעי - נכדו יאשנקה (יעקב). הכל מתקיים בסלון באותו בית.

בחלק השלישי עוברת העלילה לחדר הילדים, שבו עוצרת אומנת נוצרייה בעד יאשנקה הקטן מלהיכנס לסלון. הילד רוצה להצטרף להדלקת הנרות, אבל אמו אוסרת על האומנת להכניסו. משמעות הסצינה הזאת היא שההורים המתבוללים מדליקים את הנרות רק למען הסבא הזקן, ובנם הקטן צריך להישמר מלהידבק באמונה טפלה שכזאת. שלום עליכם מדגיש שבחדר הילדים ניצב עץ אשוח מקושט, לפי מיטב המסורת הנוצרית. למרות זאת, בחלק האחרון, יאשנקה, שבינתיים היה לסטודנט, חוזר למסורת סבא אברהם. אמו המזועזעת (ששמה הוא קליאופטרה דווידובנה) זועקת: "העולם הולך לאחור! מי יודע לאן עוד נגיע בעתיד?"

שלום עליכם לא היה מנוסה כלל וכלל בתחום "הסינמה", אך הרגיש באופן אינטואיטיבי
את רוח השינויים בראינוע וביקש להפנים את היחסים החדשים בין המלה הכתובה לדימויי
המסך. הוא הסתפק בטקסט המינימלי ביותר, כגון שמות הגיבורים כשמות האבות שהיו
צריכים לכוון את הצופים לאלגוריה המתבקשת, ומילא את החלל ככל האפשר ב"רוח
לאומית". כחוט המקשר בין הדורות במשפחת וייראך משמשת חנוכיית כסף עתיקה. הבית בתקופת אברהם וייראך מיושן במפגין ומלא בחפצים בעלי משמעות יהודית: גביעים ישנים בין כלי זהב וכסף, הדס מיובש שנשאר מהסוכות, דיוקני רבנים על הקירות. לצדם -
דיוקני נפוליאון והצאר הרוסי אלכסנדר השני, להעיד על הקידמה והפטריוטיות. הילד
בחלק הראשון, יצחק, חובש כיפה, וברקע מופיע מלמד חסיד בקפוטת משי ושטריימל. בחלק השני מוחלפים דיוקני הרבנים בציורים מודרניסטיים. זו תקופתו של יצחק, הלא הוא
איסאק אברמוביץ'.

שלום עליכם הגה את רעיון התסריט לראינוע בהיותו בברלין באוקטובר-נובמבר 1913,
כשהתבשר על סיום פרשת בייליס בקייב. המשפט הזה, שהסעיר את היהודים ברוסיה ומחוצה לה במשך שנתיים, הסתיים בזיכויו של מנדל בייליס ב 10 בנובמבר. לפי זיכרונות
ברקוביץ', האירוע צוין באופן חגיגי ב"קפה דס וסטנס", מקום מפגש של מהגרים יהודים
מרוסיה, וביניהם שלום עליכם. באותו יום ישבו בו אנשי יידיש ועברית בצוותא, לשם
שינוי. שלום עליכם, שבכה ברוב התרגשות, ישב בראש השולחן. הוא הציע לשלוח מברק
לראש סנגוריו של בייליס, העו"ד אוסקר (ישראל) גרוזנברג. לבייליס עצמו שלח במתנה
סט של כתביו.

ארבעה ימים לאחר מכן כתב שלום עליכם לאחד המכרים על הרעיון החדש לחבר תסריט
לראינוע: "הופעת הבכורה שלי תהיה באמצעות דבר נפלא, חדש. אני מתכוון למשהו שעוד לא היה בכתיבתי הספרותית". פרשת בייליס אמנם לא מוזכרת בתסריט, אך היא נוכחת מאחורי הקלעים. ממכתבו למערכת "דער אמריקאנער" אנו למדים שברגע האחרון ביקש שלום עליכם להכניס תיקונים קלים ל"סרט", וביניהם תיקון מעניין של אחת הכתוביות: "רשום שם באותיות גדולות 'בייליס אשם'. יש למחוק ולהחליף: 'יאשה מברך על נרות חנוכה'".

בהמשך הטקסט מתאר שלום עליכם את תגובת אורחי ההורים של יאשנקה: "הבחורצ'יק של הווייראכים, הרי הוא ציוני!"

שלום עליכם העדיף להימנע ממקבילות לפרשת בייליס שהסתיימה בשלום, אולי על מנת
להתרחק מהרעש המוגזם מסביב לזיכוי (עיתוני יידיש באמריקה כבר קראו בזלזול לכל
ההתעסקות הזאת בבייליס "קאֵצניאִמער", יללת חתולים). אבל נראה סביר יותר שכיוון
ששלום עליכם ייחס לפרשת בייליס השפעה עצומה על הלכי הרוח ביהדות רוסיה, הוא החליט שהצגת השפעה זו חשובה יותר מאזכור הפרשה עצמה. די עם פולחן הקורבן: הדלקת הנרות בחנוכה היא האלטרנטיבה לעץ האשוח. בדרך מטאפורית זו ביקש שלום עליכם להציג את התעוררות המודעות הלאומית בקרב הנוער היהודי.

כך דמיין לעצמו אז גם את הראינוע היהודי האיכותי - כבעל תפקיד מחנך, על בסיס
הקודים הלאומיים האותנטיים. שלום עליכם כבר האמין באמונה שלמה, כפי שסיפר
ברקוביץ', שבתחום חדש זה יקים לעצמו שם עולמי. עם זאת, נראה שהתסריט "די וועלט
גייט צוריק" לא נועד מלכתחילה להסרטה. כבר בעת פרסומו ויתר שלום עליכם על הסגנון
הפאתטי הכבד הזה, שבו הסמלים היו אמורים להרכיב רצף ויזואלי מסובך. הוא כבר קלט
אינטואיטיבית שבעסקי הראינוע טבעי לו יותר לחזור לגיבורי כתריאלבקה. היתה זו
משימה לא קלה, בהתחשב בסגנון כתיבתו ה"ורנקולרי" המתאר את הפרטים, כלשון החוקר מאיר וינר, דווקא לא מנקודת ראות אופטית, אלא אקוסטית-מילולית.

שלום עליכם לא ניסח אז את כיווני המחשבה שלו בתחום הראינוע, ומסקנות על כך אפשר
להסיק רק בעקיפין מעדויות שונות. בהיותו בפאריס עדכן הסופר את ברקוביץ' בנעשה שם, בין השאר בביקורו המתוכנן של בייליס המשוחרר: "ייתכן שהוא כבר בפאריס, שותה תה אצל רוטשילד. שלושה ידוענים יש כעת בפאריס: בייליס, לה ג'וקונדה ואנוכי". אחרי
שחזר הביתה ללוזאן, סיפר במכתב לנכדה תמרה, בתו של ברקוביץ', כיצד התגלגל מצחוק עד כאבי בטן כשראה "תמונות קומיות" בפאריס. הוא לא הזכיר אף במלה אחת את תוכן התמונות הללו, אלא תיאר במקום זה את הסצינה הבאה: "כשהייתי בפאריס, הזדמן לי לראות ילדה עם קופיף. היה קר, שניהם הצטננו, שניהם רעדו והתחננו לפרוסונת לחם. כמעט בכיתי מרוב רחמים עליהם". הסרטת תמונה כזאת לא היתה מקרית: שלום עליכם כבר חיפש את דרכו שלו באמנות החדשה והמופלאה. היה זה קצת יותר מחצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ששינתה את פני אירופה לבלי הכר ואילצה את שלום עליכם להגר לארצות הברית, עוד בטרם יראה את גיבוריו חיים על המסך.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו