טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עבריתון, סער יכין והנפש הבקבוקית

"המשורר בשטח" בעקבות השקת כתב העת "עבריתון", 10.9.2012, בית הסופר, תל-אביב

3תגובות

בקוראי בכתב העת החדש "עבריתון", שגיליון הפתיחה הנאה מאוד שלו נקרא "התחלות", ניסיתי להבין מדוע הוא מוגדר על ידי העורך הראשי שלו, יאיר בן-חור,
כ"כתב עת אחר". בדבר העורך נכתב כי כתב העת שואף "להראות פן אחר מהשירה והסיפורת הישראלית", אך האחרױת לא בהכרח מוסברת בהמשכו: "המעיין בגיליון ימצא שירים וסיפורים הכתובים בעברית מסוגננת", כותב בן-חור, ומוסיף כי "גיליון זה יסמן דרך
חדשה לספרות הישראלית בכלל ולשירה הישראלית בפרט, דרך הבאה לפאר את העברית ולתת מקום של כבוד לספרות" (עבריתון, ספטמבר 2012, גיליון מס' 1, עמ' 3).

אחרות של ממש אין כאן. גם מאמר הפתיחה, שכתב אחמד שאמס, בוגר המחלקה ללשון
עברית באוניברסיטת עין שאמס במצרים, מאמר שהעורך מכנה "גולת הכותרת" של הגיליון, הוא לא בהכרח אחר בנקודת מבטו. שאמס סוקר במאמרו שירים שזכו למעמד קנוני מתוקף היותם חלק מן הקונסנזוס הלאומי-הציוני, ואת הפרודיות הפוליטיות שנכתבו בעקבותיהם כסימן ל"ערכים שאבד עליהם כלח", ומצביע "על התחלות חדשות בהיסטוריה של השירה העברית" (שם, עמ' 7). זה בהחלט מאמר מעניין לקריאה, אך הוא מוגש בקיצור נמרץ ובעיקר לא נראה כי יש לו המשך כלשהו בגיליון עצמו.

"עבריתון" הראשון מחזיק 36 עמודים ובו ארבעה סיפורים ו 26 שירים מפרי עטם של
כותבים שונים. הרעה החולה של כתבי העת הספרותיים בארץ, הפחד מבחירה מודעת בטעם מסוים, גוררת לכאן ערב רב של כותבים. רובם הכירו בפייסבוק או בדרכים אחרות,
ומיעוטם מציגים באמת דבר מה חדש באמת בכתיבתם. "המערכת מקבלת יצירה אחת בלבד מכל יוצר", כותבים העורכים בפתח הדבר שלהם (עורכת אחראית: שושנה ויג) ואף "אינה מודיעה על פרסום/אי-פרסום יצירות", עמ' 2).

בולטת בכתב העת חנה לבנה בפרוזה, בסיפור קצר ורב-מתח בשם "שנה חדשה", על יחסי הורים במריבה ובתם הקטנה, מנקודת מבטה של הבת (עמ' 23). בשירה בולטת מיא שם-אור, המפרסמת שיר ושמו "נסיכה", שנכתב בסגנון רחב, מתפרץ, וביצריות העולה על גדותיה, מנקודת מבטו של גבר אל אהובתו: "אני מסתכל בה מקצה החדר. ואני רואה שהיא פשוט מתה עלי. / ואני קם מהספה בכוונה לעמוד בכיוון שלה... / והכל מתארגן כך שאוכל לבוא ולתקוע / לה מבט בעיניים החומות-מלוכסנות-מסוממות שלה". כך נפתח השיר (עמ' 24), והעברית כאן בהחלט לא מסוגננת כי אם פרוזאית, ומלאכת השיר, אף שהיא מעט אנכרוניסטית, יש בה בהחלט עניין חדש. עניין חדש מצאתי גם בשירים כגון אלו של יוני גבריאל ("כחולים"), אדם דובז'ינסקי ("חבלי קליטה") ושחר שלקוב ("ההתחלות שלי"), אם כי העובדה שהעורכים הסתפקו ביצירה אחת משל כל אחד מהם ומן האחרים, הקשתה מאוד את העמידה על קולם הייחודי.

תומר פדן

מי שבכל זאת מצליח להתבלט בגיליון הפתיחה החגיגי הוא המשורר סער יכין, יליד
1980, המתגורר במצפה רמון. שירו היוצא דופן במראהו, כמו גם בתכניו, "הזנקה", משך
את תשומת לבי. בבסיסו קריאת ההזנק המוכרת לנו מתחרויות האתלטיקה, "למקומות,
היכון, רוץ", שהמשורר הופך את הסדר בה, כדי ללמדנו באמצעותה משהו על
הדטרמיניסטיות הטמונה, לדעתו, בחיינו: "אם נולדת הרי קצת במותך", כך הוא כותב
לקראת סוף השיר, שכאמור, ראשיתו מבשרת גם את אחריתו: "רוץ / כי חיים; / כי עוד
מהדהדת יריית; / כי קליע-לבך מכוון אל הלקראת; / כי אור בוקע בקצה ומבקיע לגבך; /
כי ישורת נגוהות מאותתת המראה; / כי שליחים מתים ונולדים בהמתינם לך; / כי עד
החילוף כי עד האור והפגיעה: / היכון" (עמ' 10). בעקבות השיר הזה יצאתי למסע חיפוש
קצר על יכין, ומצאתי את הבלוג שלו, הנקרא בפשטות "סער יכין משורר עברי", ולו גם
כותרת משנה מעט סבוכה יותר: "מתיחות וכפיפות למפרק השמיימי".

הבלוג פעיל ממארס השנה, ובו מפרסם המשורר משירתו ומהגיגיו. קודם להפעלתו פירסם יכין שני ספרי שירה בהוצאה עצמית: "פשעים נגד הנואשות ¬ י"ד שירים ומכתב" (2009, 23 עמודים) ו"מצבה עברית" (2011, ל"ט עמודים). במכתב ששלח לי, ושצורף לספריו, הוא סיפר כי בקרוב הוא עומד להוציא לאור ספר חדש, ש"ייכרך בדבק חם הפעם".

בספר הראשון, "פשעים נגד הנואשות", המוצלח יותר מבחינות רבות, הוא משורר על
ריקבון האהבה - הספר מכיל שירי אהבה נכזבת של המשורר לאהובתו ¬ מתוך מטרה לאחוז בה וללא הצלחה, כפי שהוא כותב בפתיחת המכתב שבסופו, "קורותי הן: נולדתי ואהבתי. ועתידי: אוהב ואמות" (עמ' 21). בספר השני, "מצבה עברית", שהוא ניסיוני יותר ונכתב מתוך השראה משיטת הקאט-אפ של ביירון ג'ייסין וויליאם בורוז, יכין משורר את המוות והקבורה "כי קברים חולפים אנו בחיינו. כולנו מצבות של כולנו... / וגאון האדם הוא
/ היזון הגווייה, ושמנו נושב מלשוננו. מסתלסל על דל / שפתינו ומתעלעל אל
הבל-עולם, ואנו אנשי-קצה, / משתוממים כי נפשנו בקבוקית מאוד, ומתבוקקים / כי שמנו
נשפופי מאוד, ומתרוקנים" (עמ' ל"ז). במעבר הדק הזה בין הרקב והקבר טמון גרעין
שירתו הקשה של סער יכין; "כאן, כל מלה מולידה ומספידה את עצמה", כך הוא כותב בגב
ספרו השני, ומעניין לראות עד להיכן יתפתחו הדברים בספרו הבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#