נתיבה בן יהודה, האמ־אמא של העברית

נתיבה בן יהודה ביקשה לקדש את העברית החיה והבועטת, אבל היא עשתה זאת מתוך היכרות עמוקה עם השפה ומקורותיה המגוונים ולא מתוך בורות

מיכאל דק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיכאל דק

מחברות נתיבה

נתיבה בן יהודה. ליקט וערך: רוביק רוזנטל. הוצאת כתר, 228 עמ', 98 שקלים

בערוב ימיה ישבה נתיבה בן יהודה במעדנייה של יאני ואורן ברחוב הפלמ"ח בירושלים, שנהפכה, לא מעט בזכותה, למעין קפה שכונתי צנוע אך תוסס. שם היא עשתה טיש, כמו שאומרים באשכנזית, או פתחה שולחן, כמו שנהוג להגיד לאו דווקא אצל אשכנזים. נתיבה, אף היא לא היתה נתונה להגדרות מגבילות כאלה: היא היתה זקנה צעירה, פרֶחה תרבותית, מכוערת יפה, והיתה קפדנית ומרדנית. עלו אליה לרגל (של השולחן) בני דורה וגם בני ובנות הדורות שאחריה, כי לנתיבה היתה נוכחות בינדורית. כך גם עולה מתוך האסופה ("מה אסופה? עוד מעט גם תשים לי דגש בפ' של האספה! נעשית לי גם אתה אבא בן דוד? תגיד אוסף ודי!" - כך היא היתה אומרת לי בוודאי).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ