אילן רמון כמייצג דור האני

אלבום הכרומו מתאר את רמון כישראלי יפה וכמיתוס, אך שלא כמו ב"גווילי אש", דמותו מייצגת בעיקר את שאיפות האינדיבידואל

תום שגב
תום שגב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
תום שגב
תום שגב

מעלינו רק הרקיע: היומנים של אילן ואסף רמון

עורכת: מירב הלפרין. הוצאת ידיעות ספרים, 223 עמ', 148 שקלים

בשעות אחר הצהריים של 25 ביוני 1983 נפגש אילן רמון עם יוסי ביילין, שהיה אז עוזרו של שמעון פרס. רמון היה בן 29, סטודנט באוניברסיטת תל אביב. כבר היה לו ניסיון עשיר כטייס בחיל האוויר. בין היתר השתתף בהפצצת הכור הגרעיני בעיראק ובמלחמת לבנון. "היתה שיחה מעניינת", רשם ביומנו לאחר פגישתו עם ביילין: "מצד אחד דיברנו על דברים ברומו של עולם – אידיאלים ומטרות שצריך להשיג. מצד שני דיברנו על המפלגה והשחיתות". נראה שרמון חשב על כניסה לפוליטיקה, אך מה ששמע מביילין לא היה מעודד: "לפי דבריו ניתן היה להבין שהמפלגה ויחסי הגומלין שבתוכה זה דבר די מסואב. מין חברה סגורה שמפרנסת את עצמה ולכן שמרנית ולא פתוחה והורגת את כל מי שמנסה להיכנס מבחוץ". התיאור היה מדכא, אך פוקח עיניים: "אפשר לסכם במלה אחת – לכלוך". אילו נכנס אז לפוליטיקה במקום לחזור עם סיום לימודיו לחיל האוויר – אפשר שעוד היה היום בין החיים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ