התפרצות הקול הנשי בסיפורת העממית

שני טקסטים יהודיים נועזים מימי הביניים מבטאים את זעקתן הנואשת של נשים לראות בהן יישות רוחנית ואינטלקטואלית ולא אובייקט מיני בלבד

עלי יסיף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עלי יסיף

בכתב־יד בן ראשית המאה השש־עשרה, השמור בגנזי הספרייה הלאומית בירושלים (רוב החומרים הסיפוריים המועתקים בו שייכים לתקופה קודמת יותר, סביב שנת 1300), מובא טקסט קצר, יוצא דופן ונועז, המועתק כאן כלשונו:

שמעתי בת רבינו תם היתה עומדת בשפת הנהר בחורף והיתה כובסת כלים שלה שקורין בל"א ווייסגרעט [בלשון אשכנז, כביסה לבנה], ומחמת הקרירות היו רגליה אדומות. וראה בחור אחד ושאלה, מפני מה רגלייך אדומות? השיבה, [ש]להבת של תחת. אמר לה מותר ל[הדליק ממנה] הנר? השיבה לו, אין מדליקין אש [משפו]פרת של ביצה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ