דיוקן האמן כמשתף פעולה עם הרוע

ביוגרפיה חדשה של השחקן גוסטף גרינדגנס, שהיה מנהל התיאטרון של ברלין הנאצית, עוסקת בשאלה כיצד סבלו הנאצים את ההומוסקסואליות שלו

ענת פיינברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ענת פיינברג

"הוא האהבה הגדולה שלי", הכריזה אריקה מאן ערב נישואיה לגוסטף. עדי הזוג בטקס הצנוע שנערך במשרד הרישום במינכן בקיץ 1926 היו, כנדרש, שניים: אבי הכלה, הסופר תומאס מאן ("בית בודנברוק", "הר הקסמים"), והדוד, המוסיקאי־המנצח קלאוס פרינגסהיים. גם החתן, השחקן גוסטף גרינדגנס, התוודה ימים ספורים לפני החתונה. במכתב לאמו הנערצת, האהובה מכל, כתב: "האם את יכולה לומר לי למה אני, אידיוט שכמוני, מתחתן?" בארוחת הערב מברך תומאס מאן את הזוג הצעיר ומשווה – בטון אירוני מעט – את החתן הצעיר לגחלילית שאינה נראית ביום, אבל זוהרת בלילה. לא במקרה. גרינדגנס היה אחד הכוכבים העולים בשמי התיאטרון של גרמניה. "המבורג כולה מוקסמת ממנו", מדווח קלאוס מאן, אחיה של אריקה, לאב הסופר במינכן.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ