החד פעמיות של הסופרמרקט

יופיו של הסרט "סופרוומן", שמתמקד בשתי קופאיות, נובע מעבודת הקולנוע הנפלאה שלו. הוא לוקח חומרים 
"לא אסתטיים" והופך אותם לאמנות

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יצחק לאור

"סופרוומן", בימוי, הפקה ותסריט: יעל קיפר, רונן זרצקי; עריכה: תור בן מיור; צילום: אביגיל שפרבר; צילום נוסף: רונן זרצקי; מוסיקה: אייל שכטר, מני ברזילי

במקום סיכום לפסטיבל “דוק אביב”, אני מבקש לכתוב על הסרט "סופרוומן". סמוך מאוד לסוף הסרט הדוקומנטרי הזה, אומרת ברוסית יוליה הקופאית לנלה, אף היא קופאית: "למה בגיל 30 אני מרגישה כל כך זקנה?" אין לחברתה תשובה. הסרט הזה אינו מחפש תשובות. בניגוד להרבה מאוד סרטים דוקומנטריים, הוא גם אינו מנסח את השאלות שלו, ובקרוב, אחרי סיבוב שעושים סרטים דוקומנטריים במסלוליהם, יתויג כסרט על נשים עובדות, על עולות מרוסיה, על מצוקות של יהודיות־למחצה וכו'. הוא זכה כבר בפרס ב”דוק־אביב”, שודר בערוץ 8, וישודר, מן הסתם, בהוט VOD.

תגיות: