על השריפה

השבוע לפני 842 שנה הועלתה כל קהילת יהודי בלואה שבצרפת על המוקד, בעקבות עלילת דם. האירוע המחריד הוליד שני פיוטים מפורסמים

אלימלך הורוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלימלך הורוביץ

לזכרו של יעקב כ"ץ (1904-1998)

על שריפת יהודי בלואה (Blois) - או "בלוייש" כפי שהיא מופיעה במקורות עבריים - השוכנת על נהר הלואר, בעשרים לחודש סיון שנת תתקל"א (1171) נתחברו כמה פיוטים, שניים מהם ביד האחים אפרים והלל מבון. סליחתו של ר' הלל - הפותחת במלים "אמוני שלומי ישראל" - אף הוכנסה לתפילת מוסף של יום כיפור לפי מסורת האשכנזים, ומופיעה במחזורים מודפסים החל מן המאה ה-16. למרות שתאריך האירוע מופיע בשורה השלישית של הפיוט אפשר להניח שרוב רובם של אלה שהחזיקו בידיהם מחזורים שכללו אותו לא ידעו ש"טיבלת המזוהם" המוזכר בשורה השניה היה הרוזן טיבו, חתנו של לואי השביעי מלך צרפת, ובעלה של בתו הנסיכה אליס (או אליקס) מאשתו הראשונה, אליאונורה מאקוויטניה. וייתכן גם שמעט הרגישו שהרמזים ליום כיפור לקראת סוף הפיוט ("היום הזה יום כיפור לכפר") מתייחסים לא לצום בחודש תשרי אלא לצום בעשרים לסיון, שאותו קיבלו עליהן קהילות צפון צרפת וחבל נהר הריין בהסכמת גדול רבני צרפת באותה תקופה - רבנו יעקב תם, נכדו של רש"י.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ