שליחותו של עיתונאי מזן הולך ונכחד

בזמנו ראיתי בכך גלישה לטרחנות, אך היום אני מתגעגע לעיתונות של טרום המהפכה הדיגיטלית, שבאה לספר סיפור - כמו כתבותיו של גדעון אלון

דניאל בן סימון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דניאל בן סימון

ארבעים על ארבעים: מאחורי הקלעים של 40 שנות עבודה עיתונאית
גדעון אלון. הוצאת חממה ספרותית,
335 עמ', 94 שקלים

גדעון אלון הוא עיתונאי מזן הולך ונכחד. מאז שאני מכיר אותו, הוא מחזיק פנקס רשימות ביד. עבדתי לידו ובמקביל לו ככתב בכנסת וככתב פוליטי של העיתון "דבר". בעודנו מתבשמים במזנון הכנסת מסיפורים ורכילויות של באי המשכן, הוא תמיד ביכר עבודה עיתונאית קשיחה. אם זה סיפור שאי אפשר לרשום אותו, חבל על הזמן. לבו לא רחב – כמונו - לנוכח תעשיית השמועות והסיפורים והרכילויות שמילאו את חלל המשכן. גם כשסעד במזנון הכנסת היה הפנקס מונח לידו, למקרה שיצוץ סיפור. מי שרצה להריץ שמועה, לא פנה לאלון. מי שחפץ להפיץ רכילות, התרחק ממנו. גם במובן הזה אלון הוא זן נדיר בעיתונות שצובעת את המציאות בצבעים אישיים עזים ולא תמיד מושא הכתבה בה הוא השחקן העיקרי.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ