השיח החברתי של מרטין בובר

בעידן שבו סבל האחר נחווה כאנקדוטה חדשותית ואנשים מפגינים רק כשפוגעים בכיסם, הגותו של בובר, שעסק ביחסים בין האני לזולת, אקטואלית במיוחד

תדהר ניר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
תדהר ניר

אני ואתה
מרדכי מרטין בובר. תירגם מגרמנית: אהרון פלשמן. הוצאת מוסד ביאליק, 72 שקלים

"הייה מי שאתה", "הגשם את עצמך", "מצא את ה'אני' הפנימי שלך” - אלו הן המנטרות שלא התיישנו בתרבותנו. חרף כל אותן הכרזות חגיגיות על "מותה של המודרנה" ועל המלכות החדשה, אותה מלכות פוסטמודרנית היורשת אותה לכאורה, עדיין אנו מתעסקים בעיקר בעניין אחד – הסובייקט, ה"אני". שמעתי בעבר שבשיעור פילוסופיה אחד, לאחר הרצאת דברים מורכבת ומפותלת, סטודנט קם והתריס כלפי המרצה: ”סליחה, אבל איך כל זה קשור אלי?” המרצה חייך וענה: ”זו אינה השאלה. השאלה היא איך אתה קשור לכל זה?" בעידן שבו הדבר היחיד כמעט המוציא את אזרחי ישראל לרחובות הוא מה שפוגע ישירות בהם, או ליתר דיוק בכיסם (ע"ע: מחאת הקוטג') וסבלותיהם של אחרים נחווים, במקרה הטוב, כאנקדוטה חדשותית, הגותו של בובר המתגלה ב"אני ואתה" אקטואלית במיוחד.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ