הדקדוק הפנימי של פנחס כהן גן

שני ספרים שיצאו בעת ובעונה אחת מלווים לאחור את יצירתו של פנחס כהן גן: אחד האמנים הישראלים החשובים, שאינם מפסיקים לבחון את עצמם

גלעד מלצר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גלעד מלצר

פנחס כהן גן: אנצור דמעתי 
עם בוא גאולתי (עבודות
2012-1970), קטלוג
אוצרת ועורכת: גליה בר אור, הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, עיצוב: מיכאל גורדון, 230 עמ’

פנחס כהן גן: ספר הפעילויות, המושגים והאובייקטים,
2000-1970, ספר אמן
הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, עיצוב: מיכאל גורדון, 337 עמ’

קטלוג לאמן ותיק ומוערך הוא תמיד פרויקט לא פשוט. הוא נהיה מסובך שבעתיים כשמדובר במי שהאוצרת והחוקרת גליה בר אור מכנה "אסכולה של אמן אחד". אני לא משוכנע שזאת ההגדרה המתאימה ביותר לפועלו של חתן פרס ישראל, פנחס כהן גן. אבל אחרי ביקורים בתערוכה המצוינת שאצרה בר אור, ואחרי עיון בקטלוג "אנצור דמעתי עם בוא גאולתי" שמסכם יותר מארבעה עשורים של פעילות ענפה אשר משתנה תדיר, ובספר האמן "ספר הפעילויות, המושגים והאובייקטים, 2000-1970”, אני משוכנע שכהן גן ובר אור לא רק עומדים במשימה המורכבת בכבוד, אלא אף מספקים מודל אפשרי, מעניין, לליווי של תערוכה רטרוספקטיבית.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ