מרחב הקורבניות שבין השואה לנכבה

יאיר אורון מעז לעסוק במפגש שבין השואה לנכבה, מ-1948 ועד היום. הוא משתוקק להגיע להכרה הדדית בטרגדיות של שני העמים, שרק היא תביא לפיוס

ישי רוזן-צבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ישי רוזן-צבי

השואה, התקומה והנכבה
יאיר אורון. הוצאת רסלינג, 374 עמ’, 94 שקלים

אחד מן הדפים הקרביים שכתב אבא קובנר, קצין התרבות של חטיבת גבעתי, בעת הקרבות בדרום ב-1948, נחתם במלים "ונשמות שישה מיליון – שלא זכו – קוראות אלינו מן האדמה: תקום הנקמה הגדולה". דפים אחרים מטיפים שוב ושוב לנקמה, לשחיטה ולהרג: "בזבל גופות הפולשים עוד ילבלבו שדותינו", כתב קובנר ב-12 ביולי 1948, ויומיים אחר כך: "כלבי רצח – דינם דם! וככל שתיטיבו לדרוס כלבי דמים כן תעמיקו לאהוב את היפה, את הטוב, את החירות", ושוב "כי בנחל נצעד, בדמם של פולשים (...) דרוסו!"

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ