הרהורים על הזעקה

כל מה שנשאר מהזעקה הוא האפשרות להשמיעה. ייתכן שהצעקה מושמעת מפני שקיימת תקווה שיש אל מי – ואולי גם על מי - לצעוק. הרהור לתשעה באב

איתמר גרינולד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
איתמר גרינולד

חורבן הבית והשואה נתפשים בעיני רבים כמאורעות טראומטיים הקשורים זה בזה בתמיהות ובשאלות שהם מעוררים. אמנם חורבן הבית הראשון נחזה מראש בדבריהם של הנביאים, אך על הבית השני קיימות בעיקר התייחסויות שלאחר מעשה בדבר הנסיבות והסיבות שהביאו לחורבנו. בכל מקרה, האשם נופל לרוב על עם ישראל שהביא את החורבן על עצמו. בימי בית ראשון היו אלה חטאים מוסריים ואחרים. בימי בית שני (ולאחר מכן במרד בר כוכבא) צוינו בעיקר מריבות פנימיות שהחלישו את כושר העמידה של העם מול הכובש הרומי. הספרות היהודית שלאחר החורבן מרבה לעסוק בכך ובאפשרויות לתיקון המצב. מוטיב חוזר בכל הדברים הוא אישום עצמי. המחקר ההיסטורי עוסק גם הוא בהיבטים השונים של התגובות היהודיות לחורבן, ויש פנים לכאן ולכאן בסבירותם ובהתקבלותם של הדברים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ