וידויו של אדם שיכול לדבר רק דרך גרונם של אחרים

"לס מנינס" של ולסקז, כפי שצייר אותו ג'ון סינג’ר סרג'נט במאה ה-19, הוא ציור של מי שנושל משפתו, כמונו, הפוסטמודרניים

יונתן הירשפלד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יונתן הירשפלד

ג’ון סינג’ר סרג'נט בא למדריד באמצע אוקטובר 1879 בכוונה ברורה להירשם במוזיאון הפראדו ולהעתיק ולסקזים. ולסקז היה בעיניו, כמו בעיניו של מאנה הצרפתי, הגשר בין אמנות העבר לעולם המודרני. המודרניות של ולסקז, הנועזות שלו, האינטליגנציה הציורית שלו היו בשביל סרג'נט מולדת.

סרג'נט הוא דוגמה מובהקת לאמן שאמנותו היא מולדתו. הוא אמריקאי שנולד בפירנצה וחי בלונדון. אמנם הוא לא קפקא היהודי דובר הגרמנית בצ'כיה, אבל יש בו משהו שמזכיר את נבוקוב הרוסי הבונה את עצמו בגרמניה כדי להיות סופר אמריקאי. במיוחד הוא מזכיר לי את נבוקוב כשאני חושב על מבקרים מסוימים שטענו שנבוקוב כותב יפה אבל אין לו מה להגיד.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ