המוסיקה של השירה הישראלית

אחרי שהאזנתי לביצוע מושלם של נגן הקאנון, אריאל קסיס, קראתי את שיריו של יגאל בן-אריה, שיש בהם מהילה נכונה של מוסיקת הפוליטיקה והארוטיקה

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בני ציפר

במוצאי שבת האזנתי לנגינתם של אריאל קסיס, אמן הנגינה בקאנון טורקי, ווירטואוז הפסנתר גיא מינטוס, בקונצרט במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב. אם הייתי מבקש לדמות למשהו את נגינת הקאנון של קסיס, שאני מלווה את התפתחותו כאמן זה שנים אחדות, הייתי מצייר פרח שנפתח ומפיץ את צבעיו וניחוחותיו, או טווס הפורש את מניפת נוצותיו, או מופע של זיקוקין די נור. מלא־כלום, שהן עשר אצבעות ולוח של מיתרים צפופים, מופקת עוצמה קצבית ורגשית שלא אחטא לפסנתר, אחיו המערבי של הקאנון, אם אומר שהוא עולה עליו באפשרויות לעבור בין סולמות שכביכול אין האוזן המערבית יכולה לסובלם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ