המרת דת כלידה מחדש

סדרת הרצאות בירושלים על מומרים מאירה דמויות מעוררות השתאות שבתוך כדי חיפושי הזהות שלהן בדת החדשה כתבו יצירות רבות השפעה

רות אלמוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רות אלמוג

המרת דת, מאונס או מבחירה, היא מן ההכרעות הטעונות ביותר והפוצעות ביותר בחיי אדם שמתנסה בה. הלא אין מדובר רק בהחלפת זהות, שנראה לי שהיא מובנית באשליה בכל מקרה, אלא להבנתי באובדן זהות, מפני שהמומר מאבד את השתייכותו לקהילת המוצא שלו, ולא יצליח ברוב המקרים להשתייך לקהילה החדשה שבחר בה. אלא אם כן מדובר בהמרה המונית, כמו בתקופת הרפורמציה. במקרים הפרטיים, להוציא יוצאי דופן כמו הקדוש אוגוסטינוס, למשל, לרוב ייחשב המומר זר, אחר, חשוד, מוקצה, וכך גם צאצאיו. חברי כת ה"דונמֶה" אותם צאצאים של מאמיני שבתי צבי שהתאסלמו, השומרים בסתר את היותם ממוצא יהודי, הם דוגמה מוחצת לאשליית ההתערות. כי אפילו כיום, כשרוצים להטיל דופי או גנאי באתאטורק, אבי טורקיה המודרנית, אומרים עליו שהוא בן כת הדונמה. אי־השתייכות מרמזת פעמים רבות על גורל מר. לשם כך צריך להיזכר רק בסיפורו של אוריאל ד’אקוסטה, שניסה לחזור ליהדות ולאחר חיבוטי נפש ורדיפות שלח יד בנפשו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ