המדיניות הישראלית שהולידה את השד העדתי

אבי פיקאר מתאר את המדיניות הסלקטיבית שהונהגה בשנות המדינה הראשונות - בעיקר ביחס למזרחים. העובדות יבשות, אבל העיניים דומעות

דניאל בן-סימון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דניאל בן-סימון

עולים במשורה: מדיניות ישראל כלפי עלייתם של יהודי צפון אפריקה,
1956-1951
אבי פיקאר. הוצאת אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, מכון 
בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, 397 עמ', 88 שקלים

זו בעיה שמסרבת להיפתר. גם בחלוף יותר משישה עשורים עדיין מרחפת התחושה שהם לא היו רצויים; שרבים מאלה ששאפו לעלות לישראל נתקלו בחומה של סירוב. המדינה הצעירה טענה שבגלל קשיי המקום אפשר להביא רק יהודים בריאים בגופם ובנפשם, וקשיים כלכליים מונעים ממנה לקלוט את מאות אלפי היהודים שהתדפקו על דלתה. ואותם יהודים נפגעו ונעלבו. הם נטלו את הבנים הצעירים והחסונים והותירו את ההורים מאחור. עתה נוספה להורים טראומה נפשית לצד המוגבלות הפיסית שמנעה מהם מלכתחילה להצטרף לבנים. ולא תמיד עמד לרשותם זמן להיפרד. צעירים וצעירות, חדורי שליחות, נאלצו להיפרד בתוך דקות מהוריהם. סצינות קשות של משפחות קרועות ליוו את תחילתו של התהליך הציוני להעלאת יהודים מארצות צפון אפריקה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ