רשימות תל אביביות

כעס והומור בשדרות בן גוריון

אין ספק, שדרות רוטשילד נקיות יותר, אבל באוויר הבוקר הקריר של הקיץ יש בי פתאום שמחה שעל יד הבית מישהו לא ניסה להתחרות בשדרות הפריזאיות

אברהם בלבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אברהם בלבן

איך הופכים לבית עיר שעד עכשיו היתה בית קולנוע ובית קפה? אני מנצל את ריצות הבוקר שלי כדי להכיר עוד ועוד רחובות ושדרות הסמוכים למקום מגורי החדש. אני מכיר כבר היטב איך מתעוררות שדרות רוטשילד לקראת היום החדש, ואיך שדרות ח"ן ושדרות נורדאו, והיום תורן של שדרות בן גוריון.

הפנייה משלמה המלך לשדרות בן גוריון מעוררת תמיהה ורוגז ילדותי: מי שותל עצי זית בשדרה עירונית? הזיתים היו אחד הענפים המרכזיים בקיבוצי־לשעבר, ומסיק הזיתים היה חגיגה (אני, תמיד הרזה בין המוסקים, נקרא לענפים הגבוהים, העלולים להישבר. ואחר כך הכיף הגדול: לאחוז יחד, סביב סביב, בשולי משטח השקים שעליו נמסקו הזיתים, לאסוף את הזיתים לערימה אחת ולנחש כמה ארגזים תמלא הערימה הגדולה הזאת). אני אוהב את העץ הקפריזי הזה, ששנה אחת הוא שופע פרי ואחר כך אינו מניב כלל במשך שנה או שנתיים, במחזוריות שאיש לא הצליח להבין את כלליה. השנה, מכל מקום, העצים מניבים יפה, ואני כמעט נעלב בשמם של העצים האלה, שמוח קודח של פקיד עירוני ייעד אותם לעצי נוי, והפך את המון פירותיהם הירוקים לאשפת חוצות. כעס הוא קטליזטור מצוין לשירה:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ