הלנשוק ולחבק הוא חִשקֵנו? לא יֵעשה כן במקומנו

מאז ועולם מקובל היה לחשוב שיעקב בן אלעזר, שכתב בטולדו במפנה המאה ה–12 את המסמך המרתק והמקורי ביותר על האהבה בספרות העברית של ימי הביניים, הושפע משירת החשק הערבית. מתברר עתה שלא פחות מכך מיוסדת יצירתו על עלילות האבירים הצרפתיות של מארי דה פראנס ומן החיבור הלטיני "דה אמור"

טובי ביברינג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טובי ביברינג

יעקב בן אלעזר הספרדי היה יוצר עברי פורה, שחי בטולדו בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 וכתב ב"ספר המְשלים" שלו את מה שנחשב המסמך המרתק והמקורי ביותר על האהבה בספרות העברית של ימי הביניים. הספר בוחן את עוצמתה של האהבה הגשמית ככוח המניע והמכוון את בני האדם, נשים וגברים כאחד, במסעם אחר האושר וההגשמה העצמית. עשר המחברות שמחזיק ספרו מטפלות בפתיחות יוצאת־דופן במגוון רחב של מכשלות אהבה, כגון ריבוי מאהבות, יריבות בין מאהבות ואויבים הבאים להפריד בין האוהבים. הסיפורים כתובים בפרוזה מחורזת ומגוללים הרפתקאות שונות ומשונות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ