בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלנשוק ולחבק הוא חִשקֵנו? לא יֵעשה כן במקומנו

מאז ועולם מקובל היה לחשוב שיעקב בן אלעזר, שכתב בטולדו במפנה המאה ה–12 את המסמך המרתק והמקורי ביותר על האהבה בספרות העברית של ימי הביניים, הושפע משירת החשק הערבית. מתברר עתה שלא פחות מכך מיוסדת יצירתו על עלילות האבירים הצרפתיות של מארי דה פראנס ומן החיבור הלטיני "דה אמור"

תגובות

יעקב בן אלעזר הספרדי היה יוצר עברי פורה, שחי בטולדו בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 וכתב ב"ספר המְשלים" שלו את מה שנחשב המסמך המרתק והמקורי ביותר על האהבה בספרות העברית של ימי הביניים. הספר בוחן את עוצמתה של האהבה הגשמית ככוח המניע והמכוון את בני האדם, נשים וגברים כאחד, במסעם אחר האושר וההגשמה העצמית. עשר המחברות שמחזיק ספרו מטפלות בפתיחות יוצאת־דופן במגוון רחב של מכשלות אהבה, כגון ריבוי מאהבות, יריבות בין מאהבות ואויבים הבאים להפריד בין האוהבים. הסיפורים כתובים בפרוזה מחורזת ומגוללים...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו