מדוע המושג "אחריות ציבורית" לא קיים בישראל

קובץ מאמרים חדש מנסה להבין איך נעשתה קבלת אחריות ציבורית בישראל נדירה ומגונה כל כך, עד שהיום היא נחשבת ל"עריפת ראשים"

משה נגבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
משה נגבי

אחריות ציבורית בישראל
עורכים: רפאל כהן־אלמגור, אורי ארבל־גנץ, אסא כשר. הוצאת הקיבוץ המאוחד/ המרכז לאתיקה בירושלים, משכנות שאננים, 607 עמ’, 118 שקלים

סוגיית האחריות הציבורית, ובעיקר היעדר מימושה ומיצויה הלכה למעשה, נחשבת זה מכבר לנקודת תורפה כואבת במיוחד בתרבות הדמוקרטית של ישראל. אולי אין זה מקרה שהשיח הציבורי הישראלי – האקדמי והתקשורתי כאחד - מתקשה לקבל ולאמץ תרגום עברי מוסכם, קליט ושגור ל–accountability. האקדמיה ללשון העברית אמנם ממליצה על "חבוּת־דיווח", אך נראה שעצם הסרבול של הצעתה מסכל מראש את התקבלותה. הלשונאי רוביק רוזנטל הציע, ספק ברצינות, את המונח הקליט יותר "קחריות", אך האקדמיה ללשון פוסלת אותו בתוקף בנימוק שבעברית - בניגוד לאנגלית - אמורים לקבל אחריות ולא לקחתה. הבעיה החמורה באמת היא שבפועל אין לוקחים אצלנו אחריות ציבורית וגם אין מקבלים אותה. לכל היותר משלמים לה מס שפתיים - כלומר מצהירים על לקיחתה או קבלתה, אך בה בעת חותרים להתנער ממנה ולהתכחש לה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ