תומרקין בן 80

אמן שמפחיד להתעסק איתו

נדמה שאין עוד אמנים כמו יגאל תומרקין, שיש בהם גרעין של מתריסנות מודרניסטית אמיתית ושאמנותם היא לא שפחתו של העכשווי

יונתן הירשפלד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יונתן הירשפלד

ב–23 באוקטובר יהיה יגאל תומרקין בן 80. ב–2011 אצרתי בחלל הפרויקטים של גלריה זומר את התערוכה "קרשנדו", שבה הצגתי ביחד עם צוקי גרביאן ויגאל תומרקין חדר רועש, עמוס, אקספרסיבי, מדמם, חומרי. זה היה חלל שאפשר לומר עליו, במונחים של מושגי הטעם במחוזות מסוימים של אמנות ישראלית עכשווית (נכנסת לגלריה הלבנה הגדולה הממוזגת, והיא ריקה, בפינה תלוי דובון איכפת לי סגול מהתקרה - כמעט נוגע ברצפה שעליה מונח מוצץ משומש. אתה מביט סביבך, זו התערוכה) - במונחים אלו, היה אפשר לומר שהתערוכה היתה בטעם רע. לכל הפחות, לא אלגנטית. חשבתי אז, כפי שאני חושב היום, שתומרקין הוא אחת האופציות האחרונות לדבר דרכה את הבעיה של אמנות ישראלית עכשווית. הדיקטטורה של הטעם הטוב, של האופנתי, של העכשווי, של האלגנטי, הנקי הקר. הדומיננטיות התרבותית של הפופ־ארט. שלטון האירוניה. הגרשיים. הקריצה. ההומור הלא מחויב. הנון־שלאנטיות שנהפכה למניירה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ