"יש בתוכי בור עמוק עמוק. ובבור הזה נמצא אלוהים"

ביומן האישי שכתבה אתי הילסום 
עד שנספתה באושוויץ נפרש ניסיון של צעירה יהודייה מאמסטרדם להפוך את המודעות למוות הקרב לתרגיל באיפוק סטואי

אסף נברו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אסף נברו

מי שקורא ביומנה של אתי הילסום, והתחנך על ערכי המרד וההתנגדות היהודית בשואה ואחריה, יתקשה להבין, ואף יתקומם, למקרא ההתבוננות הפסיבית של הילסום, ועל קבלת הדין הסטואית שלה.

אתי הילסום החלה לכתוב את יומנה ב-9.3.1942 באמסטרדם, בהיותה בת עשרים ושבע, כמעט שנתיים לאחר פלישת הנאצים להולנד. היא נרצחה באושוויץ ב-30.11.1943. מלבד מוצאה היהודי אין בחייה וביומנה שום דבר "יהודי". היומן פותח ביחסיה המורכבים של הילסום עם יוליוס ספיר, שהיה מעין מטפל רוחני וגם מאהב שלה, והיה מבוגר ממנה בכעשרים וחמש שנים. החברות הקרובה בין הילסום וספיר ממלאת את מחשבותיה ואת יומנה של הילסום מתחילתו ועד סופו, גם לאחר שספיר מת במפתיע, זמן קצר לפני שהיא עצמה נשלחה למחנה המעבר וסטרבורק, וממנו, כעבור כשנה, לאושוויץ.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ