מחנות ההשמדה כתוצר של הציביליזציה המודרנית

זיגמונט באומן ניסה להבין 
את השואה בתוך התקופה המורכבת שבה התחוללה: העת המודרנית, אך בניתוח שלו נפלו טעויות היסטוריות כואבות

דניאל בלטמן
דניאל בלטמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דניאל בלטמן
דניאל בלטמן

מודרניות והשואה
זיגמונט באומן. תירגם מאנגלית: יניב פרקש. 
הוצאת רסלינג, 337 עמ', 99 שקלים

בפעם הראשונה שראה אור, ב-1989, התקבל ספרו של הסוציולוג היהודי־פולני זיגמונט באומן "מודרניות והשואה" בתדהמה ובסערת רוחות בקהילת חוקרי השואה. שנות ה–80 התאפיינו ב"מחלוקת ההיסטוריונים" (Historikerstreit) הידועה בגרמניה. היה זה ויכוח שמיצה את עצמו זה מכבר בין תומכי הגישה האינטנציונליסטית, שראו באנטישמיות הנאצית ובמקומו המרכזי של היטלר את ההסבר הבסיסי לתהליכים שהובילו לג'נוסייד, ובין הפונקציונליסטים (או הסטרוקטורליסטים), שטענו כי את השואה אפשר להסביר רק מתוך הבנת מנגנוניה של המדינה הביורוקרטית המודרנית והתפקיד המרכזי שמילאו ברדיקליזציה של המדיניות האנטי יהודית. אל תוך הוויכוח הזה, שנהפך לסמנטי ולאידיאולוגי יותר מהיסטורי, נכנסו לקראת סוף שנות ה–80 גם הגישות הרוויזיוניסטיות שהציעו היסטוריונים דוגמת ארנסט נולטה, אנדראס הילגרובר ובמידה מסוימת גם מרטין ברושאט, שקראו לבחינה מחודשת של ייחודיות המשטר הנאצי והפשעים שחולל.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ