השיגעון הישראלי לסלע האדום

מה משך כל כך הרבה חולמים ולוחמים בשנות ה–50 אל האתר הנבטי שבירדן? ספר חדש מסביר את הפֶּטרַמאניה באתוס של הטיילוּת הישראלית

מרדכי נאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מרדכי נאור

הסלע האדום: המסעות האסורים לפטרה
נסיה שפרן. הוצאת יד יצחק בן־צבי, 
516 עמ', 109 שקלים

בעלון בית הספר היסודי הר נבו בתל אביב פורסם ב–22 במארס 1957 מאמר מפרי עטו של המנהל דוד אלוני. היה זה בעקבות מסעם של ארבעה צעירים שניסו להגיע לפטרה ונהרגו מכדורי חיילים ירדנים. ההליכה לפטרה בעת ההיא נתפשה כמעשה גבורה כמעט לאומי, ואלוני היה אחד היחידים ששללו אותו. הוא טען כי המעשה של הארבעה היה למעשה התאבדות, שיש לגנות, וסיים במשפט חריף וטעון במיוחד: "אם כי אין מדברים רעוֹת על מתים – הרי הפעם נחרוג מהמסורת המקובלת ונשלח אחריהם קללה... בכדי לבזות זכרם ובכדי להזהיר אחרים מללכת בדרכם".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ