מבט סוציולוגי אל חבורת השירה של ארץ המתנחלים

אחרי 20 שנות פעילות הגיע זמן לשאול: האם קבוצת "משיב הרוח" הצליחה לחולל מהפכה בשירה ולהתנחל בלבבות גם מעבר לקו הירוק?

יעד בירן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יעד בירן

משיבי הרוח: מרד ספרותי ורוחני במעוזי גוש אמונים
דוד יעקבסון. תירגם מאנגלית: צור ארליך, הוצאת ידיעות אחרונות, 254 עמ', 
98 שקלים

שנים ארוכות שלטו בחיי התרבות בישראל החבורות הספרותיות, אך נדמה שבעשורים האחרונים הן כמעט נעלמו מהנוף. ספרו של דוד יעקבסון "משיבי הרוח" מתעד חבורה ספרותית שנולדה דווקא ב–20 השנים האחרונות מעבר לקו הירוק ונושאת מאז את השם כבד המשקל "משיב הרוח". השם הנוסף - "מרד ספרותי ורוחני במעוזי גוש אמונים" - מכתיר את החבורה כלא פחות ממבשריה של מהפכה רוחנית במעוזי הקנאים של הסדר הישן. האומנם? האם החבורה היא אכן אוונגרד ההולך בראש המחנה, או שמדובר בקונסנזוס קטן לדתיים החוטאים בשירה, כדי שירגישו שזה לא נורא כל כך, אף על פי שרוב הציבור הדתי לא מתרגש מהם יתר על המידה?

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ