היתרונות המפתיעים של השיעול בקונצרט

מי שיקרא את המסה המבריקה של אורי הולנדר בספרו החדש "פרלודים" וישמע שוב שיעול בקונצרט, לא יוכל להתעלם מצלילי הכחכוכים כלאחר יד

גדעון טיקוצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גדעון טיקוצקי

פרלודים, מאת אורי הולנדר, מוסד ביאליק, סדרת מבט אחר בעריכת דן מירון, 2013

אחת המסות בספרו החדש של אורי הולנדר נקראת "באך והשיעול" ועיקרה תיאור רסיטל שניגן דניאל בארנבוים בחגיגות השבעים לתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

אין זו רשימה בנוסח "אמש בקונצרט", כלומר עוד ניסיון שנידון מראש לכישלון להביע במלים את חוויית ההאזנה – אלא רשימה מושחזת על השיעול במופע. הרסיטל עתיר הכחכוחים הוביל את הולנדר לכתיבת מסה קצרה ומבריקה על מה שנהוג לבטלו כרעש רקע טורדני, ושמצטייר כאן, בהומור רב, לא רק על מגרעותיו, אלא גם על יתרונותיו המפתיעים, כפי שמונה אותם המחבר: יצירת דיאלוג של הקהל עם המבַצע, סדיקת האנונימיות והמונוליטיות של הקהל, ומפגש מפתיע של הגופני עם הנשגב, עם המוסיקה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ