הארכיאולוגיה הגננית של תל אביב

אני לא יודע מדוע העצים הדחויים של העיר נוגעים ללבי. מן הסתם מפני שאלה העצים של ילדותי. מן הסתם בגלל הסימפטיה שיש לכולנו לאנדרדוג

אברהם בלבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אברהם בלבן

בחוץ מטפטף והחזאי מבשר סערה. לשם ביטחון איני יורד בריצת הבוקר לחוף ולטיילת אלא פונה בשדרות בן גוריון ברחוב הראשון ימינה: אם יתחזק הגשם אוכל לחזור הביתה בתוך שש־שבע דקות.

אני מוצא את עצמי ברחוב גרץ. רחוב קצר, ירוק מאוד. הגדר החיה שלאורך המדרכה מוכרת לי היטב מילדותי: עופרית הכף ולנטנה, שיחים שפעם היו פופולריים מאוד בקרב הגננים. בפינת אחת הגינות עומד בשלכת עץ אזדרכת, על ענפיו אשכולות פירותיו העגלגלים, שאני זוכר היטב מן הגינות בחולדה. העץ דחוק אל גדר האבן המקיפה את הגינה, מעבר לבלוני הגז של הבית, כמה מענפיו שבורים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ