לא שחורה, לא שקופה, לא פרֶחה ולא כלה תימנייה

הספר "שוברות קירות" קורא לנו להישיר מבט אמיץ ביצירות של אמניות מזרחיות ישראליות וברוח המרדנית שמאפיינת את השיח הפמיניסטי שלהן

ורד לי - צרובה
ורד לי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ורד לי - צרובה
ורד לי

שוברות קירות: אמניות מזרחיות עכשוויות בישראל
עורכות ואוצרות: קציעה עלון ושולה קשת. הוצאת תנועת אחותי – למען נשים בישראל וקואליציית לבי במזרח, 389 עמ', 98 שקלים

תצלום של פאם־פטאל המוארת בגוון מצולות אפלולי, ירקרק זרחני־עכור, המשווה לה מראה מכושף ומסתורי (חנה סהר, מתוך הסדרה "אשלון ביוטי"); שרשראות זהב עבות בעלות מוטיבים אוריינטליסטים קיטשיים, המוצגות על טורסו שחור ומתכתבות בסרקזם מגחיך עם תכשיטי "משכית" (רוית משלי, מתוך סדרת "בלינג־בלינג"); ציורי שמן בעלי גודש יפהפה של צבעוניות עזה, דחוסה ומתפקעת, שככל שהמבט מעמיק בהן כך נוצרת תחושת מחנק המגלה שכבות פנימיות־נסתרות של מצוקה, זעקה וכאב (טל מצליח, ללא כותרת, אוסף חגית ועופר שפירא); צילום תחנת אוטובוס ריקה וחשופה הנטועה בנוף זנוח ונידח בפריפריה (ענבל אברג'יל, מתוך הסדרה "תחנה") - האם אפשר להגדיר את העבודות האלה כ"אמנות של יוצרות מזרחיות"? האם קיטלוג העבודות כ"אמנות של יוצרות מזרחיות" מצמצם או דווקא מעצים אותן? אלה מקצת ההרהורים המתעוררים בעת הקריאה וההתבוננות בספר־הקטלוג המרשים "שוברות קירות".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ