איך גדל ואיך הצטמצם עולמם של ילדי תל אביב

בדרך לערב שירה מסך אייפון מאיר פני נערה, ואני נזכר בעמיחי שכתב: "אני רואה אותך מוציאה דבר מן המקרר, / מוארת מתוכו באור שמעולם אחר"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

ידיעה קטנה ב"גלריה" מבשרת על ערב שירה, "ערב פואטי צרוף", שמונה בערב, "צוזאמן", לילינבלום 25. ערב של קריאת שירים? למה לא. כבר מזמן לא נכחתי בערב כזה. איני מכיר כלל את החלק הזה של תל אביב. אני מסמן לי בקפדנות על המפה את מסלול ההליכה שלי ויוצא מהבית בשבע, להשאיר לי שולי שיטוט.

על ספסל בכיכר דיזנגוף סילואטה חשוכה. עוד רגע והדמות מזדקפת מעט, מרימה את ידה הימנית מול ראשה, ומסך האייפון מאיר את פניה, פני נערה צעירה, מסולסלת שיער. האסוציאציה הראשונה שלי היא שורותיו היפות של יהודה עמיחי: "אני רואה אותך מוציאה דבר מן המקרר, / מוארת מתוכו באור שמעולם אחר". חיים גורי, בהערה מבריקה ביומנו, תיאר את המהפכנות של השורות האלה: אלתרמן היה מאיר את האשה באור הנר, גורי עצמו היה מאיר אותה באש המדורה הפלמ"חאית, ואילו אצל עמיחי היא מוארת באורה היומיומי של נורת המקרר הביתי. למקרא השורות האלה, כתב גורי ביומנו, הוא ידע כי התחילה תקופה חדשה בשירה העברית.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ