בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות גדולה בשולי תל אביב

בהפקה של בית הספר למשחק בסמינר הקיבוצים יש איזון מצוין בין הזוועה שחנוך לוין מכתיב במחזות המיתוס שלו לאירוניות של התיאטרון

תגובות

כשתתפרק התפאורה של "גאולה", והתלבושות יחזרו למחסן, לא יישאר מההצגה הזאת, שמציגים תלמידי בית הספר למשחק במכללת הקיבוצים, שום דבר. כי זה טיבו של תיאטרון, שאינו מתקיים מעבר ליופי החד פעמי שלו, וגם תיעוד מצולם לא יציל את הכליה. התיאטרון הוא החולף המכאיב ביותר, תלוי לגמרי ביכולתנו לזכור יופי, בלי יכולת לשוב אליו. ובכל זאת, במרחק דקות מהתיאטראות הגדולים, אפשר לראות קבוצה גדולה של אמנים צעירים, העושים אמנות טהורה, במסגרת מה שלוין מוכן לסבול כ"אמנות טהורה". את המחזה "גאולה" – שזו לו הצגה ראשונה...

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו